גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רל"ט מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף פה ע"ב
בענין "רבי מכבד עשירים רבי עקיבא מכבד עשירים"
בן בונייס ("עשיר הוה". רש"י) אתא לקמיה דרבי, אמר להו, פנו מקום לבן מאה מנה. אתא איניש אחרינא, אמר להו, פנו מקום לבן מאתים מנה. אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי, אביו של זה יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה וכו'. רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים, כדדרש רבא בר מרי (תהלים סא, ה) "ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרהו", אימתי 'ישב עולם לפני אלקים', בזמן ש'חסד ואמת מן ינצרהו'" (פה, ב). פירש"י: "אימתי ישב עולם - בזמן שיש בו עשירים, שגומלין ומזמנין מזונות לעניים, והם ינצרוהו".
בביאור הענין שרבי ורבי עקיבא היו מכבדים את העשירים מצינו במהרי"ל (מנהגים, ליקוטים סי' לה): "מתוך שרבי עצמו היה עשיר מופלג, לכך הרגיל את עצמו לכבד העשירים, כדי להתלמד העם, שהם גם כן יכבדוהו בשביל עושרו ולא בשביל תורתו, שלא רצה לשמש בכתרה של תורה ליטול עטרה להתגדל בה, וכן מצינו בר' עקיבא" (עי' נדרים נ, א: "מן שית מילי איעתר רבי עקיבא...").
ביתר ביאור מביא הגאון החיד"א זצ"ל ב'פתח עינים' (כאן): "זה שנים ראתה עיני ספר 'מצודת דוד' על 'עין יעקב' (להג"ר דוד בן הג"ר משה ע"ה דיין בק"ק ווילנא. נדפס באלטונא, תצ"ו), ושם ראיתי שפירש, שרצו בש"ס להורות לנו שלימות ר' עקיבא ורבי, כי הם היו מופלגים בחכמה ובעושר, וכל העם יכבדום, ועשו המצאה לכבד הם לעשירים, ומי ראה שר' עקיבא ורבי מכבדים העשירים - ולא יכבדום, ונמצא דכל העולם מכבדים העשירים, ואם כן כשיכבדו לר' עקיבא ורבי אינו ניכר שבשביל תורתם מכבדים אותם, דכיון שהם עשירים, כך היא המדה לכבד העשירים. זהו תורף דבריו". ומסיים החיד"א: "ובו בפרק אמרתי, זו של כת הקודמין היא, כי כן כתב ס' 'מנהגי מהרי"ל' בלקוטים" וכו'.
החיד"א בספריו ציין לדברי מהרי"ל הנז' גם לגבי הענין שמצינו שרבי כינה את עצמו במשנה בתואר "רבי", בשונה משאר הנשיאים שאותם כינה "רבן", וכן לא כתב את שמו "רבי יהודה" כמו שאר התנאים. ואלו דבריו בספרו 'דבש לפי' (ערך רבי. וע"ע 'שם הגדולים' מע"ג אות ר קונ"א ערך רבי): "רבי מרוב ענותנותו כתב במשנה על עצמו 'רבי' ולא 'רבן'... דכשם שהיה מכבד העשירים כדי שהכבוד שיכבדוהו יראה כמו שמכבדין לעשירים, כמ"ש מהרי"ל, ולא משום תורתו, כן בקש אופן שלא ליהנות בכבוד תורה אפילו בתואר 'רבי' ולכך כתב 'רבי' סתם, להורות דמה שקורין אותו 'רבי' לא משום תואר, רק שהיו תלמידים, ותלמידיו קרו ליה 'רבי' - מצד שלימד להם תורה, לא משום כבודו, ובזה לא קיבל שום כבוד על תורתו, רק דהוא עשיר והוא מלמד שלהם, זי"ע. והחי יתן אל לבו בדור יתום דכל התוארים אין גם אחד צודק, ואוי לה לאותה בושה, ודי בזה" (עעו"ש בשם הר"י חאגיז בהקדמתו על פירושו 'עץ חיים' על המשניות).
עוד כתב ב'פתח עינים' (שם): "ואפשר לתת טעם אחר למה שהיו מכבדים העשירים, במה שכתב רבינו האר"י ז"ל ('ספר הליקוטים' פר' וישלח; 'ליקוטי תורה' פר' וישלח; 'שער המצות' פר' משפטים) במה שאמרו ז"ל (חולין צא.) שיעקב אבינו חזר על פכים קטנים, כי האדם שיש לו עושר הוא שפע קדוש שמשפיעין לו משמים ואין ראוי לזלזל בשפע קדוש, ואם לא היה חוזר בשביל פכים קטנים היה כמזלזל בשפע הקדוש שאינו מחשיבו, עכ"ד. ומשום הכי, בהיות שהעשירים נשפעים שפע גדול תדיר מלמעלה, להכי היו מכבדין העשירים אשר זכו להיות כלי מוכן לקבל כל כך שפע. ואחר זמן מצאתי משם האר"י זצ"ל שהוא ז"ל עצמו נתן טעם זה (לע"ע לא ידוע לנו איה כתב כן, ומי יתן שנמצא הדברים במקורם) - למה שהיו מכבדים העשירים - עלץ לבי". ומכאן תוכחה לעשירי עם המוציאים תרקבא דדינרי בדברים שאינם הגונים ליראי ה', ומלבד העונש הפרטי לכל ענין עוד ייענשו על אשר מזלזלים בשפע קדוש המשפיע בם הקב"ה להוציאו לחולין, וכסף תועפות לשער האשפות, וה' הטוב יכפר בעד".
כדברים האלה כתב גם ב'דבש לפי' (מערכת ע אות ג): "רבי היה מכבד העשירים. וכתב רבינו האר"י זצ"ל, שהטעם, כי זה העושר הוא שפע רב שהשפיע לו ה', וא"כ זכה לשפע קדוש, ולהכי צריך לכבדו, וזה טעם מה שאמרו 'צדיקים חסים על ממונם', כי הצדיקים יודעים שזה הוא שפע הנשפע מלמעלה ואין לזלזל בו, עכ"ל. ומכאן תוכחה לעשירי עם המפזרים ממונם במשתאות וטיולים ושחוק וכיוצא אשר שנא ה', וה' יחזירם בתשובה, כי השפע קדוש אשר השפיע לו ה' משליכו לאשפה סט"א, ולא עוד אלא שמכעיס לבורא ית' בטובה שהשפיע לו וכדי בזיון וקצף, ועיקר העושר אשר ברכו ה' הוא לזכותו שיעשה בו צדקה...".
עוד נכון להביא בזה מה שכתב ה'פלא יועץ' (ערך חנופה): "ויש חסרי מדע שחושבין שהם חנופה, כגון המכבד איש עשיר חושבין אותו למחניף, והמתריס כנגדם ומזלזל בכבודם הוא מתהלל בהוללותו באומרו שהוא אינו יודע להחניף, ואין בפיהו נכונה, כי ראוי והגון לכבד את העשירים, שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מכבד את העשירים, ורבי עקיבא גם כן היה מכבד עשירים, והטעם, שמאחר שהמלך חפץ ביקרו והשפיע עליו ממרום שפע ברכה, גם אנחנו חייבים בכבודו, ובפרט אם קבל ממנו טובה והנאה פשיטא שחייב לחלוק לו כבוד, ועוד, שהמרבה נכסים מסתמא מרבה לעשות מצות ומעשים טובים יותר מאחרים, וחטאיו בצדקה יפרוק, וראוי לחוש קצת על כבודו אף אם עשה שלא כהוגן ויצא קצת מן השורה אין לזלזל כל כך בכבודו..." . [עוד הכפיל את דבריו במקום אחר (ערך תלמידי חכמים), ומסיים שם: "... כל שכן מי שמקבל הנאה מהם שצריך לכבדם ולנשאם ולשלם תודות להם, והם ראויים לכבוד מאחר שמלכו של עולם חפץ ביקרם, ונתן להם שפע העושר, וגם על המצות שעושים בעשרם ראוי לכבדם".
