חיבור משנה מציאות / רפי זברגר

עירובין פז ע"א 

הקדמה

בדף הקודם למדנו על דין בור הנמצא בין שתי חצרות, במאמר זה נלמד על דין אמת המים העוברת בחצר, אשר רוחבה ארבע טפחים, עומקה עשרה טפחים לפחות, ומחוברת לנהר מחוץ לחצר.
 

הנושא

אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה.
אמה כמו זו המתוארת בהקדמה נחשבת ככרמלית, הואיל והיא מחוברת לנהר הנחשב ככרמלית, ולכן אסור למלא ממנה מים בשבת. אך אם עשו לה מחיצות בכניסתה לחצר וביציאתה מן החצר, הרי היא מובדלת מן הנהר החיצוני, ובמקרה זה מותר לדלות ממנה מים בשבת. דין זה של מחיצות האמה זהה לדין מחיצות הבור אשר למדנו במשנה הקודמת, ולכן גם המחלוקות לגבי מיקום המחיצות בבור, רלוונטיות גם לגבי מחיצות האמה. 
רש''י מעיר, כי מחיצה של החצר העוברת גם על האמה אינה נחשבת למחיצה מתאימה וראויה, למרות שפסקנו כי ''מחיצה תלויה מתרת במים'', כיוון שיש צורך שאותה מחיצה תלויה תיעשה במיוחד עבור המים, מה שלא קיים במחיצת החצר. 
רבי יהודה אומר: כותל שעל גבה תידון משום מחיצה.
רבי יהודה הולך לשיטתו במשנה הקודמת לגבי בור, ומתיר מחיצה תלויה אף על פי שלא נעשתה לשם המים. לכן פוסק רבי יהודה גם כאן, כי הכותל של החצר, שהיא בעצם תלויה ועוברת על גבי האמה, תיחשב כמחיצה. 
אמר רבי יהודה: מעשה באמה של אבל שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת, אמרו לו: מפני שלא היה בה כשיעור.
רבי יהודה מוכיח את שיטתו (כי מחיצה תלויה מתרת במים, אף על פי שלא נעשתה עבור המים) מאמת המים שהייתה בחצרות של העיר אבל. שם התירו חכמים לדלות מין האמה, לכאורה הוכחה לשיטת רבי יהודה. 
חכמים השיבו לו כי שם האמה לא הייתה בעומק עשרה טפחים, או לא הייתה ברוחב ארבעה טפחים ולכן אינה ''רשות לעצמה''. במקרה זה, גם חכמים מודים כי ניתן לדלות מים מאמה זו. 
 

מהו המסר

רש''י על המשנה מדגיש כי אמת המים העוברת בחצר, אף על פי שהינה רשות היחיד (גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים) נחשבת לכרמלית. הסברנו לעיל כי אמת המים מחוברת לנהר חיצוני, ומכיוון שאותו נהר נחשב ככרמלית, גם אמת המים המחוברת אליה תיחשב ככרמלית. 
דין מעניין וחדשני זה מלמד אותנו כי "חיבורים יכולים לשנות מציאויות". 
אם נשליך דין זה של עירובין, גם לקשרים בינאישיים הרי שנגיע לתובנה חשובה ומשמעותית מאוד. גם אדם שיש לו ''אישיות מעוצבת'' וטובה, אופי ואישיות העומדים בפני עצמם, הרי שאם הוא ''יתחבר'' לאנשים אחרים בעלי אופי שונה משלו, הרי שעצם החיבור הזה יכול לשנות גם אישיותו, ולהפוך אותו לאדם עם אישיות אחרת, הדומה לזו של אנשים שהתחבר אליהם. 
תובנה זו אולי ידועה ומוכרת, אך לא תמיד מפנימים ומיישמים אותה הלכה למעשה. חשוב מאוד מאוד מי האנשים המחוברים אלינו. וחשוב שבעתיים, מי הילדים המחוברים לילדינו. אנחנו נחפש להתחבר לאנשים בעלי אישיות חיובית וטובה. אנשים רגישים הרוצים בטובת אחרים, ואינם חושבים רק על עצמם. אנשים שיש להם עניין ותוכן בחיים, ולא אנשים ''ריקים ופוחזים''. אנשים בעלי ראיה חיובית ולא אנשים אשר כל הזמן רואים שחורות, וכן הלאה על זה הדרך. 
לאנשים כאלו נשתדל להתחבּר (מלשון חיבור) ולהתחבר (מלשון חברות) אליהם. כמו כן נעשה מאמץ עליון לחבר גם את ילדינו לאותם ילדים חיובייים וטובים. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]