הלכות יחסיות / רפי זברגר

עירובין פה ע"א 

הקדמה

בתחילת העמוד למדנו על מימרא של רב יהודה בשם שמואל:
בור שבין שתי חצירות, מופלגת מכותל זה ארבעה, ומכותל זה ארבעה - זה מוציא זיז כל שהוא וממלא, וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא.
אם בין שתי חצרות ישנה סמטה אשר באמצעה ישנו בור הרחוק מכל חצר ארבעה טפחים, פוסק רב יהודה בשם שמואל כי יש לכל בעל חצר להוציא זיז להיכר, ואז יוכלו להשתמש בבור. מסביר רש''י כי אם היה בור אשר היה קרוב לאחד החצרות, היה אסור להשתמש בבור זה כיוון ש''רשותם שולטת בבור'' ואז הם אוסרים אחד על השני. אך במקרה דנן, כשהבור רחוק ארבעה טפחים מכל אחד מהחצרות, הם ''אינם שולטים בבור'' ושימוש בבור הוא על ידי זריקה (הדלי) מהחצר לבור, ולכן אין איסור להשתמש בבור. בכל אופן חייבו לעשות היכר על ידי זיז, כדי שלא ישכחו את הדין של בור הקרוב, שאז באמת אסור להם לטלטל. 
ורב יהודה דידיה אמר: אפילו קניא.
רב יהודה בעצמו מסכים באופן עקרוני לדינו של שמואל, אך אינו מחייב לשים זיז קבוע וחזק להיכר, אלא מסתפק אפילו בקנה שאינו נראה כל כך.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה - דשמואל היא, דאי דרב, הא אמר: אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.
מוסיף אביי וקובע כי דין זה של רב יהודה נכון אך ורק לשיטת שמואל, ולא לשיטתו של רב. שכן, קובע אביי, כי רב אינו אוסר על חברו טלטול במקום שהשליטה שלו בו הוא רק דרך אוויר. מכיוון שבור בין שתי חצרות, כל בני החצרות משתמשים בבור רק דרך זריקה, שהיא ''דרך אוויר'', הרי שרב סובר כי אין מניעה מלהשתמש בבור, גם אם לא הניחו זיז או קנה להיכר.  
 

הנושא

הגמרא מנסה למצוא את מקור דברי רב אשר הובאו על ידי אביי. נתמקד בניסיון הראשון. 
אילימא מהא: שתי גזוזטראות זו למעלה מזו, עשו מחיצה לעליונה ולא עשו מחיצה לתחתונה - שתיהן אסורות עד שיערבו. ואמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא בסמוכה, אבל במופלגת ארבעה - עליונה מותרת ותחתונה אסורה.
המשנה להלן (פז:) אשר הובאה כבר בדף הקודם, מלמדת על איסור טלטול מגזוזטרה (מרפסת) אל הים שתחתיה, כיוון שהים דינו ככרמלית, ואין לטלטל מכרמלית לגזוזטרה, אלא אם כן עשו מחיצה מעליה או מתחתיה. אנו "רואים" מחיצה כזאת, כאילו יורדת אל הים, מדין גוד אחית מחיצתא, והיא מתירה את הטלטול בין הים לגזוזטרה. 
בסוף אותה משנה למדנו הלכה על שתי גזוזטראות אחת מעל השניה, כאשר שתיהן מעל הים. פסקה המשנה כי אם עשו מחיצה בגזוזטרה העליונה, אך לא עשו מחיצה בגזוזטרה התחתונה, שתיהן אוסרות אחת על השניה, אם לא עשו עירוב חצירות ביניהן. "החיבור" בין הגזוזטראות נוצר על ידי כך שבני הגזוזטרה התחתונה משתמשים על ידי זריקה לחצר העליונה (שכן, רק דרכה מותר לטלטל מן הים, בגלל שעשו מחיצה רק בעליונה), ודרך הנקב שמן העליונה לים, הם דולים מים מן הים. על דין זה של הסיפא אמר רב הונא בשם רב, כי הגזוזטראות אינן אוסרות אחת על השניה, רק במקרה והן סמוכות זו לזו. אך אם יש מרחק של ארבעה טפחים בין גזוזטרה לגזוזטרה, הרי התחתונה אינה אוסרת על העליונה, ומותר לבני הגזוזטרה העליונה להשתמש בים שתחתיהן. 
דין זה של רב, מלמד אותנו כי הוא סובר ש''אין אדם אוסר על חבירו דרך אוויר''. שכן, האפשרות שבני הגזוזטרה התחתונה יזרקו את הדלי דרך האוויר שבין שתי הגזוזטראות, אינו ''מחבר'' ביניהם, ואינו אוסר על בני הגזוזטרה העליונה לדלות מים מן הים. 
דלמא שאני הכא, דכיון דלזה בזריקה ושלשול, ולזה בשלשול לחודיה - כלזה בזריקה ולזה בפתח דמי.
דוחה הגמרא את הראיה מכאן לשיטת רב לגבי הדין לאסור דרך האוויר, ואומרת כי ייתכן שכאן רב פסק כך מכוח דין אחר. שהרי בנידון דידן, כדי שהגזוזטרה התחתונה תשתמש במים שבים, היא צריכה לעשות שתי פעולות זריקה לגזוזטרה העליונה, ולאחר מכן ''שלשול'' למטה מן הגזוזטרה אל הים. לעומת זאת, הגזוזטרה העליונה צריכה רק לשלשל את הדלי למטה כדי להשתמש במים של הים. והפער הגדול הזה בין השימושים של שתי הגזוזטראות, יכול להיחשב כמו פער ''לזה בזריקה ולזה בפתח'' (חצר אחת צריכה לזרוק, וחצר אחרת יש לה ''שימוש נוח'' כמו פתח ממש), ובמקרה זה החצר של ה''זריקה'' אינה אוסרת על החצר של ה''פתח''. וכמו ששם אינם אוסרים אחת אל השנייה, אולי גם פה השימוש של הגזוזטרה התחתונה לא תאסור את השימוש על הגזוזטרה העליונה.
מסקנה: אין מכאן הוכחה לגבי שיטת רב כי אין אדם אוסר על חבירו דרך אוויר.
יש להעיר כי למדנו לעיל שרב אוסר במקרה של ''לזה בזריקה ולזה בשלשול'', כיוון ששימוש שניהם הוא אינו שימוש רגיל ופשוט (בניגוד לדעתו של שמואל המתיר לבני החצר של שימוש בשלשול), בכל אופן הפער הגדול אצלנו בין שימוש של זריקה ושלשול לבני הגזוזטרה התחתונה, לבין שימוש של שלשול בלבד, לבני הגזוזטרה העליונה, גם רב יודה כי פער כזה אינו גורם לבני הגזוזטרה של השימוש הקשה (זריקה ושלשול) לאסור על בני הגזוזטרה של שימוש ''קל יחסית'' של שלשול בלבד.  
 

מהו המסר

ההערה בשולי הדברים ביחס לשיטת רב מלמדת אותנו פרק ב''הלכות יחסיות''. אינו דומה היחס בין זריקה לשלשול בלבד, ליחס שבין זריקה ושלשול מצד אחד לעומת שלשול בלבד. אותו רב האוסר על שתי החצרות שהיחס ביניהם הוא ''זריקה ושלשול'' יכול להתיר במקרה והיחס הוא ''זריקה ושלשול מול שלשול בלבד''.
לא זאת בלבד, אלא אפילו ניתן לקבוע כי שימוש בשלשול ביחס לשימוש בזריקה ושלשול, מהווה שימוש כמו ''פתח'', שהוא ''שימוש נוח''.
נלמד מכאן, כי כל פעם שאנו משווים בין מספר מרכיבים, צריך להבין לא רק את עצם ההבדל ביניהם, אלא גם את ''משקל'' ההבדל ביניהם. ואם הפער הוא גדול מאוד, הרי שהקשר ביניהם רופף, אם בכלל. 
הדבר נכון בכל השוואות כנאמר, ונכון גם בהשוואות שבין בני אדם. למרות שבאופן עקרוני אין להשוות אדם לאדם, אך אם בכל אופן אנו רוצים לראות הבדלים בסגנונות, או בתחומים אחרים, הרי שיש לשים לב גם לעוצמת ההבדל ולא רק לעצם ההבדל. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]