גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רל"ח מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף פא ע"ב

בדין קנין מעות במטלטלין במקום שלא שייך החשש "שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה"

ידועה מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אודות קנין מעות במטלטלין - האם קונה מן התורה או לא, והיא במס' בבא מציעא (מז, ב): "אמר רבי יוחנן, דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה... ריש לקיש אמר משיכה מפורשת מן התורה...", וקיי"ל כרבי יוחנן (עי"ש תוד"ה נתנה; רמב"ם הל' מכירה פ"ג ה"א; טור ושו"ע חו"מ סי' קצח ס"א). דברי רבי יוחנן הובאו במכילתין (פא, ב) כלפי מה ששנינו (חולין פג, א): "בארבעה פרקים אלו (-"ערב יו"ט האחרון של חג, וערב יו"ט הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ר"ה, וכדברי ריה"ג אף ערב יוה"כ בגליל") משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח אלא דינר אחד, כופין אותו לשחוט, לפיכך אם מת - מת ללוקח", והקשו בגמרא: "מת ללוקח, הא לא משך", ובהמשך תירצו: "בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהן על דברי תורה, דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה", והיינו, כי אמנם בשאר ימות השנה תקנו חכמים שאין מעות קונות בלא משיכה, בכדי שלא יפסיד הלוקח כשיאמר לו המוכר 'נשרפו חיטיך בעלייה', כי עתה גם כשנשרפו נשארו ברשות המוכר, אכן בארבעה פרקים הללו העמידו חכמים - בגלל כבוד יו"ט - את דבריהם על דברי תורה, והחזירו את קנין כסף לתקפו, וככה יצטרך הטבח לשחוט השור - שיהא לקונים בשר לכבוד יו"ט, ובסוגייתנו יש גם דוגמא כזו לגבי עירובי חצירות, שהעמידו חכמים את דבריהם על דברי תורה בגלל כבוד שבת, ויזכה האדם בעירובו במעות בלבד, ואז יוכל לטלטל בחצירו ביום השבת.

מסוגיא זו דנו האחרונים לגבי אופנים שונים בנתינת מעות מצד הלוקח - כשאין חשש 'שמא יאמרו נשרפו חיטיך בעלייה', האם בטלו בהם חז"ל הקנין משום לא פלוג בתקנתם, או דילמא לא בטלו חז"ל קנין המעות משום שאין בהם החשש שיפסיד הלוקח.

ונפתח במה שדן ה'כתב סופר' (בתשו' יו"ד סי' קס), כשנשאל במי שקנה במעות רק חצי בהמה, ונתן הכסף ועדיין לא משך, האם יכול לחזור בו, "דזיל בתר טעמא, דתיקנו משיכה שלא יאמר המוכר נשרפו חיטיך או בהמתך, וכל זה בחיטים וכדו', אבל בקנה חצי בהמה או מקצתה, דטריח ומציל בשביל חלק שיש לו בו... ממילא ניצול גם של לוקח'.

וכתב הכת"ס: "... גם אני עמדתי בחקירה זו, ובאמת לא נמצא לפוסקים שידובר בזה בסי' קצ"ח, ולא התעוררו גדולי אחרונים להשו"ע על זה, אבל בתר דמבעיא לי הדר נפשוט לי מש"ס חולין דף פ"ג ע"א, דמתרץ רבי יוחנן מתניתין דבארבעה פרקים העמידו דיניהם על דין תורה, משא"כ בשאר ימות השנה, והרי במתניתין קתני: 'אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר', ונוסף רש"י שם 'שאין לו לוקחים לשאר', הגם שאין לו ללוקח בה אלא בדינר מבהמה, מ"מ בשאר ימות השנה אינו כן, משום דאמרו 'משיכה קונה שלא יאמר נשרפו חיטיך', מוכח דאפילו באין לו ללוקח אלא מקצת מבהמה - משיכה קונה ולא מעות, הגם שאי אפשר לחלוק חלק של מוכר משל לוקח המועט, בכל זה אמרו משיכה קונה משום לא פלוג, בין קנה כולה או מקצתה, או אפשר לחלוק או לא, ואין לומר כיון שנתן לו דינר שיתן לו בדינר בשר, חששו שמא יאמר ששחט וחתך לו בעד דינר בשר ונשרף חלקו, ולכן גם כשלא שחט בכל השנה מת ללוקח, שלא יאמר ששחט או שבאמת שחט ויאמר של לוקח נשרף, הא ליתא כיון שאין מבורר חלקו של לוקח, אלא שיש לו ללוקח חלק בבשר לא יוכל לומר של לוקח נשרף כמובן".

ה'נתיבות המשפט' (סי' קצח סק"ד) דן בשאלה דומה לזה, כשהלוקח אכן רצה לקנות כל הבהמה, ובינתיים שילם רק מקצת המעות, ובכגון זה ג"כ לא שייך החשש 'שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה', כי אם ישרפו יצטרך המוכר לטרוח בדינא לגבות ממנו שאר המעות אשר עדיין לא נתן, ושפיר לא יאמר כן, ובנידון כזה מובא בשו"ת רעק"א (סי' קלד) בשם הסמ"ע (חו"מ סי' רא), דבלא קיבל כל המעות - מעות קונות, והגרע"א עצמו חולק עליו בזה, וגם ה'נתיבות' הכריע בזה, שכיון שעקרו חז"ל קנין מעות עקרוהו לגמרי - גם כשלא שייך החשש ד'שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלייה', והוכיח מסוגייתנו בנתן דינר על הבהמה, ולא נתן כל מחיר הבהמה, ובשאר כל השנה מעות אינן קונות, והגם שלא שייך החשש האמור.

ה'אמרי בינה' (חלק חו"מ קונ' הקנינים סי' ה) הביא את דבריו, והעיר שאם אמנם שהנידון במס' חולין הוא בנתן כל המעות וקונה מקצת החפץ, והנידון של ה'נתיבות' הוא בקנה כל החפץ ונתן מקצת הדמים, אכן, הנידונים דומים המה, ובשני האופנים לא שייך החשש ד'שמא יאמרו נשרפו חטיך בעליה', ובכל זאת עקרו חז"ל קנין כסף משום 'לא פלוג' וכאמור.

בעיקר הדברים העיר בספר 'שער המשפט' (סי' קצח סק"ג) מהא דמובא בשו"ע (חו"מ סי' קצח ס"ו): "י"א, דשכירות המטלטלים נקנה בכסף, דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה, דכיון שהגוף שלו טרח ומציל", ולכאורה זה סותר להאמור, ד'לא פלוג' חז"ל בתקנתם, וגם במקום דליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה עקרו לקנין כסף, והביא שאכן ישנם הרבה ראשונים החולקים על דברי השו"ע, וכמ"ש ה'נמוקי יוסף' (ב"מ נז, א מדפי הרי"ף): "ושכירות מטלטלין נמי הויא כמכירה, וכי היכי דאין נקנין אלא במשיכה כך אין שכירותן נקנה אלא במשיכה, ואע"ג דמדאורייתא נקנין בכסף אלא משום גזירה שמא יאמרו נשרפו חטיך בעליה, משא"כ בשכירות - דכיון שגוף הכלי ששכרו ממנו הוא בידיו טרח ומציל, מ"מ כיון דשכירות כמכירה אין לחלק, וכן כתב הרשב"א ז"ל והסכימו עמו האחרונים ז"ל". ולגבי השיטה המובאת בשו"ע העלה ה'שער משפט', שצריך לומר 'דבמכירה לא פלוג חז"ל בתקנתן - אף במקום דלא שייך נשרפו חיטיך בעליה, אבל שכירות מילתא אחריתא הוא, וזה דוחק".