הפוטנציאל הגדול שיש בעשירות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עירובין פו ע"א
רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים.
האם יש איזה שהוא עקרון בלהיות בעל ממון? האם לא עדיף להיות איש עני שאיננו מתנסה בנסיון העושר?
מדברי הגמרא בסוגיה שלנו עולה תמונה מעניינת, לפיה רבי ורבי עקיבא היו מכבדים אנשים עשירים. אבל על מה? האם העושר בפני עצמו הוא סיבה לכבוד, ואם כן, מה יש בו שגורר כבוד, הרי על פניו נראה בדיוק ההיפך שחיים של סגפנות ועוני הם הנעלים יותר!?
תשובה מעניינת לדבר מעניק רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ח), שמסביר כי שורשו של הממון הוא ממקום רוחני נעלה וגבוה, ודווקא משום שהוא ממקום כל כך נעלה וגבוה, הוא קיבל את הצורה המעוותת והנמוכה שלו כאן בעולם הזה כגורם מרחיק מאלוקות.
הדבר דומה לעץ שדווקא הפירות שנמצאים בצמרתו, הם דווקא אלו שנופלים רחוק יותר ממנו.
לכן, היו רבי ורבי עקיבא מכבדים עשירים, מפני שדווקא להם יש יכולות גדולות יותר להביא את המשאב הזה שקיבל מקום נחות כאן בעולם הזה להגיע לשרשו הראשון ולמהות האמיתית שלו, על ידי שמכוונים אותו למקומות של חסד, עזרה וצדקה.
התיקון הזה הוא תיקון חשוב וגדול יותר מפעולות אחרות שנעשות בעולם, דווקא משום שבתפיסה של העולם, ממון הוא גורם נטול קדושה, ובכך שהם מגלים גם בו את הקדושה שיש בו, הם בעצם מגלים שהאלוקות מגיעה לכל מקום, וגם אלו שנראים כנחותים.
אמנם ככל שהאדם עשיר יותר, יש לו נסיונות גדולים יותר ומקומות רבים יותר ליפול, אבל מנגד הוא גם יכול לנתב את עצמו ממקום של תאווה לממון למקום של תאווה לעשות עוד קדושה וחסד.
הפוטנציאל האדיר הזה שגלום במעמדם של העשירים הוא זה שהביא את שני התנאים הקדושים הללו לתת להם את הכבוד המדובר.
