להרפות / רפי זברגר

עירובין עו ע"ב - עז ע''א

הקדמה

ננלמד את המשנה השניה בדף ע''ו, אשר ממשיכה לעסוק בדיני כותל המפריד בין שתי חצרות:
כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד.
כותל ''משמעותי'' העומדת בין שתי חצרות, הגבוה עשרה טפחים מהווה הפרדה בין שתי החצרות, ולכן אין יכולים לערב בני חצר אחת עם בני חצר השניה עירוב חצרות, אלא כל חצר מערבת בפני עצמה, וניתן לטלטל בין הבתים לכל חצר בפני עצמה.
המשנה אמנם נוקטת גם רוחב כותל של ארבעה טפחים, אך לגבי דין ברישא אינו מחייב, אלא אפילו אם עוביו משהו גם מהווה הפרדה בין החצרות. דין ארבעה טפחים מתייחס לדין השני במשנה (רש''י).
היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלין, ואלו עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו למטן.
דין זה כאמור מתייחס לכותל אשר רוחבו ארבעה טפחים וגובהו עשר טפחים אשר מהווה רשות היחיד לכל דבר. לכן פוסקת המשנה כי ניתן לבני שתי החצרות לעלות על כותל זה ולאכול שם פירות, אך אסור להוריד את הפירות לחצר.
יש להעיר כי דין זה הוא לדעת חכמים האוסרים לטלטל מכותל לחצר, אך לפי רבי שמעון הסובר כ גגות, חצרות וקרפיפות רשות אחת הן, מותר לטלטל מהכותל לחצר, ולדעתו - כוונת המשנה כי אסור לטלטל מהכותל לבתים שבחצר.
נפרצה הכותל עד עשר אמות - מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח. יותר מכאן - מערבין אחד ואין מערבין שנים:
אם נפרצה פרצה בחומה אשר עליה דברנו ברישא של המשנה, תלוי מה גודל הפרצה. אם רוחבה קטנה מעשר אמות, הרי היא מהווה ''פתח'' בין החצרות, ועדיין נשארת כל חצר רשות לעצמה. עקב כך, יכולה כל חצר לערב לעצמה (כדי לטלטל מן הבתים לחצר והפוך), ויכולים גם שתי החצרות לערב ביניהן, כך שיוכלו לטלטל מחצר לחצר.
אך אם הפרצה גדולה מעשר אמות, הרי שאינה מוגדרת כ''פתח'' אלא כ''פירצה'' העוקרת את ההפרדה בין שתי החצרות, ולכן שתיהן נחשבות לחצר אחת, ואינן יכולות להתחלק ולערב כל אחת לעצמה, אלא חייבות לערב כולן יחד.  
 

הנושא

הגמרא דנה במצבים שונים של הכותל, בנוסף לדינים שהוזכרו במשנה. נלמד אחד מן המצבים הנ''ל:
אמר רבה (אמר) רב הונא אמר רב נחמן: כותל שבין שתי חצירות, צידו אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ - נותנין אותו לזה ששוה לארץ, משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה. וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת.
רבה בשם רב הונא, והוא - בשם רב נחמן פוסק כי אם הכותל המפריד בין שתי חצרות, אינו באותו גובה ביחס לשתי החצרות, יש דין שונה לשניהם. מציאות זו תיתכן כאשר מפלס חצר אחת גבוה יותר ממפלס החצר השניה. זו שמפלסה גבוה יותר, נכנה אותה חצר א', גובה הכותל המפריד בינה לחצר השניה קטן מעשרה טפחים (הכותל עומד על המפלס התחתון), והחצר שמפלסה נמוך יותר, נכנה אותה חצר ב' - כותל ביחס אליה גבוה עשרה טפחים ויותר. במציאות כזאת פוסק רבה כי מותר לבני חצר א' לטלטל מהחצר ומן הבתים לכותל וכן הפוך - מן הכותל לחצר ולבתים (אם עשו עירוב חצירות בחצר שלהם) , אך לבני חצר ב' אסור לטלטל מן החצר והבתים לכותל (למרות שעשו עירוב חצירות בחצר שלהם). 
ההסבר לדין זה: לבני חצר א' נוח להשתמש בכותל הנמצא בגובה הקטן מעשרה טפחים, ולבני חצר ב' השימוש בכותל אינו נוח, שהרי גובהו גדול מעשרה טפחים. ואמנם יש כלל הקובע כי אם יש מקום שהוא נוח לאנשים מסוימים, ולא נוח לאנשים אחרים, הרי ''נותנים'' אותו לאנשים שנוח להם להשתמש באותו מקום. 
פרי מגדים מחדד הלכה זו וקובע כי למרות שלבני חצר ב' מותר באופן עקרוני להעלות דברים מהחצר לכותל (לדעת רבי שמעון כמתואר בהקדמה), במקרה זה חכמים אסרו על בני חצר זו להעלות גם מן החצר לכותל. כל זאת, כדי שבני חצר א' (אשר עירבו עירובי חצירות בחצרם) יוכלו לטלטל באופן חופשי מן החצר שלהם וגם מהבתים שלהם לכותל, אשר כאמור, בצד שלהם הוא נמוך מעשרה טפחים ומהווה ''שימוש נוח'' . 
 

מהו המסר

דברי פרי מגדים מלמדים אותנו דבר מעניין. כדי לקיים את הכלל וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת, אנו ''מוכנים'' אפילו לאסור על בני חצר ב' את השימוש המותר להם (טלטול מחצר לכותל), וכל זאת רק כדי שבני חצר א', אשר "שימושם בנחת", יוכלו לטלטל ''מכל מקום לכל מקום'' בחצר ובכותל שלהם. 
עיקרון זה מלמד אותנו "לזהות מצבים". אם לאנשים אחרים ''יותר נוח'' לפעול ולעשות, ולנו ''יותר קשה'', הרי עלינו להבחין בכך ולתת לאנשים שיותר נוח להם לבצע את המשימות, ואנחנו ''צריכים לוותר''. להכיר בעובדה כי מצבנו ''נחות'' יותר, ולכן במקרים אלו לסגת ולוותר אפילו על דברים שמעיקר הדין אנו רשאים לבצעם.
אמנם במקרה שלנו, ההלכה קבעה לבני חצר ב' אסור טלטל, אך הרעיון והעיקרון הנלמד מכך מחייב אותנו, לזהות מצבים דומים, ואז - להרפות ולתת לאנשים אחרים, שיש להם עדיפות ביצוע מכל סיבה שהיא, לבצע את המשימה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]