מדוע אסור להורות דבר התמוה לרבים?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין עו ע"א
כאשר יש שני בתים הממוקמים בין שתי חצרות, מבואר בגמרא שאין אפשרות להגדיר את הבתים באופן שונה ביחס לכל חצר, כי אילו היו מחשיבים אותם מצד אחד כבית ומן הצד השני כבית שער היה הדבר ניכר, ומסביר רש"י שהיו העניינים דרבנן נעשים כ"חוכא ואיטלולא" (שחוק וליצנות) והיה אז פה למינים לרדות.
מהר"ץ חיות (יומא מ,ב) מסביר שכוונת רש"י היא לאותן כתות שכפרו בתורה שבעל פה, שהיו מתלמידי צדוק וביתוס, וטענו שחכמי ישראל מעקמים את המקראות כטוב בעיניהם ומוציאים מהפסוקים דרשות שונות על פי שרירות לבם, לעשות כחפצם. ואמנם חז"ל היו עושים מעשים כדי להוציא מליבם של אותם צדוקים, כמו שהיו מטמאים בכוונה את הכהן שהיה שורף את הפרה האדומה כדי להראות שהצדוקים טועים בהבנתם את התורה (פרה פ"ג מ"ז), אולם אם לא ראו הכרח גדול לא רצו להורות דבר התמוה לרבים, כדי שלא ימצאו הצדוקים מקום ללעוג עליהם. זוהי הסיבה שלא התירו חכמים להתייחס לשני הבתים באופן שונה, כי אילו היו מתירים זאת היו בוודאי מי שינצלו זאת כדי לנגח את דברי חכמי ישראל ולטעון שאינם פועלים בהגיון.
זהו המקור למה שמביא השולחן ערוך (יו"ד סימן רמב סעיף י): "יש מי שכתב שאסור לחכם להתיר דבר התמוה שנראה לרבים שהתיר את האסור". ומבאר הש"ך (סקי"ז) שהכוונה היא לחכם שמתיר דבר שנראה חסר הגיון, אולם אם הוא מראה לשואל טעם לדבר, או שמביא ראיות מתוך מקורות התורה אזי אין בכך איסור.
