פלפול ובקיאות - בשפתיים ובכל הגוף

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין סז ע"א

רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי, רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת, ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא.

רב חסדא היה חריף ומפולפל, בבחינת עוקר הרים, ורב ששת היה בקי, בבחינת סיני. כאשר הם נפגשו, כל אחד היה נרתע מגדולתו של חבירו, אולם צריך להבין מדוע לגבי רב חסדא נאמר ששפתיו היו נרתעות מרב ששת, ואילו לגבי רב ששת נאמר שכל גופו היה נרתע מפלפולו של רב חסדא?

ייתכן שהסבר ההבדל הוא בכך שהבקיאות בלימוד המשניות והברייתות באה לידי ביטוי בעיקר בשפתיים, כמו שאומר המדרש (שיר השירים רבה פרשה ה): "שפתותיו שושנים, זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו". וביאר בעל התורה תמימה (הערות שיר השירים פרק ה הערה נה) שהמילה "שושנים" מתפרשת כמו שֶּשּונים, כלומר השפתים ששונות ולומדות תמיד והוא רגיל על ידי זה במשנתו. לכן נאמר על רב חסדא שרק שפתיו היו נרתעות מבקיאותו של רב ששת.

לעומת זאת הפלפול בא לידי ביטוי בכל גופו של האדם, כפי שמובא בספר מדרש הגדול על הפסוק (בראשית מט,יד): "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם": "שהיה בו כוח לפלפל בתורה יתר מכל אחיו", כלומר שהפלפול דורש גוף חזק. לכן נאמר על רב ששת שכל גופו היה נרתע מפלפולו של רב חסדא.