רשעים = שיכורים כלוט; צדיקים = פקחים
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין סה ע"א
בגמרא וב"הלכה ברורה" מובא ההבדל בין סתם שיכור, שנחשב לאדם שיש בו דעת ויש משמעות למעשיו, לבין מי שהגיע ל"שכרותו של לוט", שנחשב כמו שוטה ולכן אין משמעות למעשיו ולדבוריו.
בהקשר לזה הביא בעל ספר תולדות יעקב יוסף (פרשת כי תבוא) בשם רבו, הבעל שם טוב, משל המתאר את הרשעים בעולם הזה כשיכורים כלוט:
"שהיה בדרך יער מושב לסטים, והיה מאד סכנה לכל עובר דרך שם, ונזדמן שהלכו שנים דרך היער ההוא, אחד היה שכור כשכרותו של לוט, ואחד היה בדעת מיושבת. ולשניהם פגעו הלסטים וחמסו וגזלו הכום ופצעום, ונשאר להם רק נפשם לשלל. ובעברם משם ולהלן פגעו אנשים לאלו השנים, וקצת מהם שאלו לזה השיכור איך עבר דרך היער, בשלום או לא, והשיב: שלום אין שום סכנה כלל, ושאלו: מה הכאות וחבורות ופצעים? ולא ידע להשיב. וקצת שאלו לזה הפקח, ואמר: חס ושלום שיזהרו כי יש שם לסטים, והאריך באזהרתו להם. והנפקותא בזה, שזה הפקח ידע להזהיר אחרים שלא ילכו שם כי אם בזריזות מזויינים וכיוצא, מה שאין כן זה השיכור אינו יודע להזהיר כלל.
וכך הצדיק עובד ה', יודע ממלחמות היצר הרע ומלסטים שבדרך עובד ה', שהוא מסוכן, ותמיד חיי צער יחיה איך להנצל ממצודתו, ויודע להזהיר אחרים מסכנת לסטים, זה יוסיף דעת יוסיף מכאוב. מה שאין כן הרשע, ששמח בשמחת יצר הרע תמיד, ואומר שלום כי אין שום סכנה בזה העולם".
