והגית בו – יומם או לילה?
יישוב הדעת – האתגר וההתמודדות עמו
עירובין סה ע"א / חיים אקשטיין
"אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא. אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא. אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך! אמר להו: דיממי נינהו. אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא? - אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא. אמר רב נחמן בר יצחק: אנן פועלי דיממי אנן. רב אחא בר יעקב יזיף ופרע".
כשאומרים לנו את הביטוי "לימוד תורה בשקידה והתמדה", מה עולה בדמיוננו? סיכוי טוב שנדמיין קודם כל חושך, לילה, אדם יושב רכון על תלמודו לאור הנר. אפשר לדמיין גם אדם לומד באור היום, אבל הלילה משום מה מביע יותר את ההתמדה. וכשאומרים לנו את הביטוי "אורח חיים בריא", מה עולה בדמיוננו? אפשר לחשוב על כושר או תזונה נכונה, אבל סביר גם שנדמיין אנשים שהולכים לישון בשעה מוגדרת (ומוקדמת יחסית) וקמים בשעה מוגדרת (ומוקדמת מאוד).
מה האידיאל? להקדיש את הלילה ללימוד תורה או לשינה?
העובדה שהשאלה הזו עולה לדיון בגמרא מעט מפתיעה. הלימוד בלילה הפך לסמל של מסירות נפש עבור התורה, במיוחד בלילות יוצאי דופן כמו שבועות או הושענא רבה, עד שקשה לדמיין תנאים או אמוראים שייצאו נגד התופעה. הרי בטח הם למדו את הסוגיה הזאת בלילה לאור העששית, איך יכול להיות שהם יגידו לא ללמוד בלילה? אבל השאלה הזו עולה במסגרת סוגיה שכולה מפתיעה. קודם לכן הגמרא דנה בקשיי יישוב הדעת, ונותנת לגיטימציה למי שאינו מצליח ללמוד בגלל חוסר ריכוז והפרעות. אחרי שהתברר שלא פשוט ללמוד בכל זמן ובכל מצב (וגם לא פשוט לצעוק "אז מה אם זה לא פשוט, תלמד גם אם קשה לך, בכל זמן ובכל מצב"), באה הגמרא ושואלת האם הלימוד דורש גם את האור, הבהירות והערנות של היום. כאן, באופן מעניין, הדיון מתחלק לשני מחנות. הגמרא עוברת כמו כדור פינג-פונג בין העמדות: רב יהודה טוען שהלילה נברא לשינה, ולעומתו ריש לקיש מזכיר שבלילה יש ירח – והירח המאיר את הלילה נועד כדי שנלמד. מצד אחד רבי זירא עונה לשואלים אותו ששמועותיו המחודדות ביותר הן מהלימוד ביום, ומצד שני רב חסדא מסביר לשואלות אותו מדוע הוא אינו ישן. רב נחמן בר יצחק מדמה את הלומדים לפועלי יום, ורב אחא בר יעקב משלים בלילה "חובות" מהיום.
חוץ מההצגה התזזיתית של הדברים, שנעה מקצה אחד לקצה האחר, אפשר להבחין שהגמרא דנה בסוגיה משלוש זוויות שונות. אם מביטים בטבע ותוהים למה מיועד הלילה – מצד אחד הוא חשוך מטבעו, אך מצד שני יש בו אור דק המתאים ללימוד (נזכיר שמדובר בעולם העתיק שבו יש רק ירח ונרות. כשאין נורות, פלורסנטים ופרוז'קטורים, אין הרבה אפשרויות לניצול הלילה חוץ מלשבת מול ספר). צמד האמוראים הבא מתמודד עם סביבתו – התלמידים חושבים אולי ללמוד בלילה, אך רבי זירא מסביר שעדיף ביום; המשפחה (במקרה הזה בנות רב חסדא, שהיו חכמות בפני עצמן) מצפה מהאב שינוח בלילה, אך הוא מסתפק במנוחה העתידית בעולם שכולו טוב (לפחות לפי רש"י). אם משווים את התורה לעולם העבודה והכלכלה – מצד אחד מתאים ללמוד ביום כמו שהפועל הממוצע עובד ביום, ומצד שני אפשר ללוות מהלילה ולפרוע.
משלוש הזוויות, כפול שתי דעות בכל זווית, יוצאות שש אמרות. אולי כנגד שישה ימים בשבוע, בדומה לתת-הסוגיה הקודמת. המבנה הלא-מובן-מאליו, שבו קופצים מדעה לדעה, מזכיר אולי את היום והלילה. מבנה הסוגיה ממחיש את המציאות המשתנה תדיר, עוברת בין אור לחושך, קופצת מקצה לקצה. לימוד התורה צריך להגיב למציאות כזאת, כשמצד אחד הוא שייך ליום, ומצד שני יש לו התאמה גם ללילה.
האמנם הסוגיה דיכוטומית כל כך? קודם כל, חלק מהפרשנים מסבירים את דעות האמוראים אחרת מכפי שהסברנו. יש דעה שרב חסדא למד ביום (והסביר למה הוא אינו ישן קצת בצהריים), ומנגד יש דעה המבהירה כי רב יהודה לא התכוון לומר שהלילה נברא רק לשינה. כדי להסביר את הגמרא, הדעות הללו משתמשות בהבדלי חורף-קיץ: אפשר להגיד שרב יהודה עודד שינה בלילה רק בחורף (כשהלילה ארוך), ורב חסדא אמר שאפשר לישון ביום רק בקיץ (כשהיום ארוך). גם אם זה פותר לנו את הדיכוטומיה בין יום ללילה, זה מכניס אותנו לניגודיות אחרת – בין חורף לקיץ. כך או כך, מידי התמודדות מול מציאות ניגודית לא יצאנו.
מבט שונה אנחנו מקבלים בשורה האחרונה. לאיזה מחנה שייך רב אחא בר יעקב? מצד אחד, לפי מיקומו בסוגיה, הוא שייך לאנשי הלילה. הוא גם לומד בלילה. מצד שני, לימודו בלילה הוא רק כהשלמת חוב, במקרה שלא הספיק ביום. מושג ההלוואה מעיד שהחלוקה אינה חייבת להיות חדה כל כך – אפשר להעביר שעות מהיום ללילה, קורה שמשהו נכנס ללו"ז בבוקר ואז משלימים את הלימוד בערב. רב אחא בר יעקב (שמזוהה עם יסוד האחדות באגדות אחרות) חותם את הסוגיה באיזון בין העמדות, ובאיזון בכלל: עם כל ההבדלים בין היום והלילה, יש לזכור שהם שני צדדים של מציאות אחת. אולי זה חלק קטן מכוונתם של חכמי הנסתר, באומרם שיש לחבר יום ולילה בלימוד התורה (כף החיים ומשנה ברורה בשם השל"ה). מבחינה זו, דווקא כשיש לאדם "חובות", פיגורים ואי-עמידה בהספקים, שגורמים לו להעביר את זמני הלימוד מהיום והלילה ולהפך – הוא מבטא את העובדה שהיממה אחת היא, תורת ה' אחת היא.
