לכבד את הרב – כמו שהרב רוצה
הוראת הלכה בפני הרב
עירובין סג ע"א-ע"ב / חיים אקשטיין
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש, שנאמר ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו' על כן זחלתי, וכתיב עם חמת זחלי עפר. זעירי אמר רבי חנינא: נקרא חוטא, שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך....
רבי אליעזר אומר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו'. אף על גב דאמר להו: לאחי אבא צוה, ואותי לא צוה - אפילו הכי איענש, דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמד - ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. אמר רבי לוי: כל דמותיב מלה קמיה רביה - אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם, וכתיב נון בנו יהושע בנו".
יש ערכים רוחניים שלכאורה אינם בולטים בתורה, אבל אצל חז"ל הם תופסים מקום מרכזי. כזה הוא האיסור להורות הלכה בפני הרב. חכמים רואים בחומרה רבה מקרים שבהם התלמיד מורה במקום רבו, ולכאורה בתנ"ך אין ביקורת כלפי תופעה כזו. למעשה, כל הערכים סביב לימוד תורה ופסיקת הלכה מופיעים בעיקר בחז"ל.
למרות זאת, כמו בענפים אחרים של לימוד התורה, חכמים מזהים את הבעיה כבר בתנ"ך. בכמה מקומות הם מוצאים תלמיד שאומר הלכה במקום שבו רבו מצוי; במקור הראשון הם אומרים שהוא היה ראוי לעונש, ובשני המקורות האחרים הם טוענים שהתלמיד אף נענש. דיבורו של אליהוא בפני איוב ורעיו היה ראוי לעונש בדמות הכשת נחש, אלעזר הכהן הורה הלכה במקום משה ובגלל זה ירד מגדולתו, יהושע בן נון אמר למשה להעניש את אלדד ומידד ובגלל זה לא זכה לבן.
כיצד מוצאים חז"ל בכל מקור את החטא ואת עונשו, מעבר לדיוקי המילים?
בנוגע לחטאו של אליהוא, צריך אולי להעמיק ביחסו של המדרש כלפי ספר איוב; אבל ייתכן שדווקא העונש ברור יותר. כל נחש הוא עז פנים, שעושה יותר ממה שראוי לו. מקומו שפל, הוא זוחל על העפר, אך הוא מעז לחרוץ לשון ולהשתלח בגדולים ממנו. מי שאין לו בעיה שהקטן יערער על הגדול – גם הנחש השפל יערער על גדולתו, ויכיש אותו למרות פער הגודל ביניהם.
המהרש"א חושף רובד עמוק יותר, ואומר שחטא זה מצוי בתורה כבר בראשיתה – בחטא אדם הראשון. הראשון שהורה במקום רבו, מי שהביא לראשונה לעולם את ערעור הסמכויות, היה הנחש. המהרש"א מביא את דברי המדרש על הנחש במקום אחר – "דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?" בגן עדן היה "רב" אחד, מקור רוחני אחד, ומולו בעל חיים ערום שדיבר מטעם עצמו. עד היום הנחש מתחצף ומתגרה במי שגדולים ממנו, כפי שאז עקף את הסמכות האלוקית, וגרר אחריו את האדם. לפי הדרשה הראשונה, אליבא דמהרש"א, הוראה בפני רב היא תוצאה של היצר, החומר. נראה שזו גם כוונת הדרשה שמובאת מיד לאחר מכן, "נקרא חוטא".
המקרה של אלעזר כבר מורכב יותר. אי אפשר לדמות אותו לנחש, חלילה. לא מדובר ביצר הרע או בבעל חיים קטן, אלא להבדיל בכהן גדול. אכן, גם תוצאת החטא אינה הכשת נחש אלא הורדה מהגדולה. בעדינות ובזהירות, כיוון שסוף סוף מדובר באלעזר הכהן, ננסה לדלות מהמדרש עצמו את הפגם שהתגלה באלעזר: אלעזר היה גדול בישראל, אך בכל זאת פגע בסמכות של גדולים ממנו; כיוון שהשתמש לא נכון במעמדו הגדול, הוא איבד את גדלותו. אם נדייק, תוצאת החטא הייתה שיהושע לא הזדקק לו ולא שאל דרכו באורים ותומים. כלומר, הכהן הגדול לא הכיר בעליונותו של המנהיג שמעליו – ממילא גם המנהיג לא הכיר בו. אם מספר שתיים מערער על מספר אחת, גם במספר שתיים הוא לא יישאר.
המקרה של יהושע מורכב עוד יותר: לא רק שהוא היה גדול, הוא אף הכיר בגדולתו של מי שמעליו. שלא כאלעזר שעקף את סמכותו של משה ולימד הלכה במקומו, יהושע ביקש שלפעול נגד אלה שעוקפים את סמכותו. לכאורה הוא נהג כבוד במשה רבו. עם זאת, המדרש מזהה פגם בכבוד זה; יהושע כיבד את משה, אבל באופן שהוא עצמו רואה לנכון. יהושע קינא למשה במושגים של יהושע. הוא ביקש לנהוג בחותרים תחת משה על פי ראות עיניו. אולי דווקא בתור התלמיד המסור ביותר בתורה, שלא ימיש מתוך האוהל של רבו, נדרש ממנו לרמה עמוקה יותר של כבוד: לכבד את הרב כמו שהרב רוצה. לא לכפות על הרב את האופן שבו הוא עצמו תופס את כבודו. מבט עדין יותר, אולי גם ענו ומתבטל יותר, יידע מתי הרב כלל אינו מעוניין להעניש את מי שפוגע בו. אצל יהושע זה עדיין היה פגם קטן למול מדרגתו הגבוהה, אבל לא מעט רבנים במהלך הדורות היו יכולים להעיד על התופעה הזו, ולהביע את מורת רוחם מתלמידים שמדביקים להם גינונים חיצוניים ותדמית והילה שאינם חפצים בה.
אפשר היה לצפות שכמו אלעזר, גם יהושע ייענש מידה כנגד מידה. אם הוא פגע בכבוד רבו, מצופה היה שלא יהיו לו תלמידים. אולם יהושע היה תלמיד מסור, כאמור, סמל ומופת לשימוש חכמים. רמת הכבוד שנתבעה ממנו – הקשבה עמוקה לרב וכיבוד רצונו האמתי – שייכת אולי לרמה עמוקה ועדינה יותר של קשר, כקשר של בן כלפי אביו. ליהושע היו תלמידים, את התורה שקיבל ממשה הוא העביר לזקנים. אבל בן לא היה לו.
