פתרונות חילופיים / רפי זברגר

עירובין נה ע''א - נו ע''א

הקדמה

כהמשך לדין אשר למדנו בסיפא של המשנה הראשונה בפרק: ועושין אותה כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות המלמד כי יש "לרבע" את העיר כדי להרוויח את מקום הזויות הנוצרות מהריבוע, נלמד היום ברייתא המלמדת כיצד לרבע עיר עגולה. 
 

הנושא

תנו רבנן: בא לרבעה - מרבעה בריבוע עולם. נותן צפונה לצפון עולם, ודרומה לדרום עולם. וסימניך - עגלה בצפון ועקרב בדרום.
תנא קמא בברייתא פוסק כי הריבוע שעושים לעיר עגולה חייב להיות בכיוונים של ''ריבוע העולם''. כלומר, הצד הצפוני של העיר תהיה מכוונת ל''צפון העולם'', וכן כל שאר הכיוונים. הברייתא מציינת כי כדי לדעת היכן ''כווני העולם'' נעשה סימן לפי ''מיקום המזלות''. השור (עֶגלה) נמצא בחלק הצפוני והעקרב נמצא בחלק הדרומי. 
רבי יוסי אומר: אם אינו יודע לרבעה בריבוע של עולם, מרבעה כמין התקופה. כיצד? בחמה, יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך - זה הוא פני צפון. חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר - זה הוא פני דרום. תקופת ניסן ותקופת תשרי - חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב, שנאמר (קהלת א', ו'): הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן - הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ - אלו פני מזרח ופני מערב, פעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן. 
רבי יוסי מסכים לדעת תנא קמא כי יש לרבע עיר עגולה לפי כווני העולם, ומוסיף לתת לנו סימן נוסף כיצד להגיע לכוונים אלו, במקום שלא מכירים את גלגל המזלות. כדי להבין את שיטתו נקדים ונאמר כי כיוונה של מהלך השמש תלוי בעונת השנה. בקיץ (חמה) השמש זורחת בקצה הצפוני מזרחי, ושוקעת בצד צפוני מערבי. לעומת זאת בחורף הזריחה היא בדרום מזרח, והשקיעה בדרום מערב. בעונות בסתיו ובאביב השמש זורחת ''בחצי מזרח'' (אמצע בין צפון ולדרום) ושוקעת ''בחצי מערב'' (כנ''ל).
הקו הדמיוני בין זריחה לשקיעה בקיץ זהו צפון, קו דמיוני זה בחורף הינו דרום. בכל שאר התקופות, הקו הוא בין צפון לדרום. 
ניזכר בקטע גמרא אשר למדנו בדף הקודם (נ''ה.), ולכאורה סותר את שלמדנו זה עתה:
מרובעת - אין עושין לה זויות, פשיטא?
בסוף הברייתא אשר למדנו בתחילת עמוד זה, נפסק כי עיר מרובעת לא עושים לה זויות. שואלת הגמרא: הרי זה דין פשוט. שכן, שאיפה שלמדנו בהלכות עיבור היא לרבע את העיר. אם כן, ברור שעיר אשר היא כבר מרובעת, אין צורך לעשות שום דבר, ולא לתת לה זויות נוספות. אם כן, מה חידשה הברייתא בדין זה?
לא צריכא דמרבעא, ולא מרבעא בריבוע עולם, מהו דתימא לירבעא בריבוע עולם? קא משמע לן.
עונה הגמרא כי חידושה של הברייתא, שלמרות שהעיר מרובעת, אך כלפי כל הכיוונים (צפון, דרום, מזרח ומערב) פונית זויות העיר ולא הפאות (הקווים הישרים) של העיר. היינו חושבים כי יש להוסיף קווים וזוויות על מנת שכל פאה תופנה כלפי ''צד עולם'', לכן, פוסקת הברייתא כי אין להוסיף עוד קווים וזוויות, אלא להשאיר את העיר כמו שהיא. 
לכאורה, זוהי סתירה לדין שלמדנו בברייתא לעיל, בה פסקנו כי בעיר עגולה יש לרבע את העיר לכיוונים של ריבוע העולם, ומדוע בדף הקודם אין אנו שואפים להביא את כיווני העיר לריבוע העולם?
מסבירים הראשונים (רשב''א וריטב''א) כי יש הבדל. עיר עגולה לא משאירים כמו שהיא, אלא מרבעים אותה. ואם כבר מרבעים – פסקה הברייתא כי יש לרבע לריבוע העולם. אך אצלנו, כאשר העיר הינה מרובעת, אין חיוב לשנות את הריבוע לריבוע העולם. 
 

מהו המסר

תשובת הרשב''א והריטב''א מלמדים אותנו עיקרון מעניין. לא כל שאיפה הינה מוחלטת ליישום בכל מקרה. יש מטרות שאנו שואפים להגיע אליהם במצבים מסוימים, אך ''מוותרים'' עליהם במצבים אחרים.
''השאיפה'' לרבע את העיר בריבוע העולם, הינה שאיפה חשובה, אך לא מחויבת בכל מקרה ובכל מצב. אם אנו ממילא צריכים לרבע, דורשים מבני העיר לרבע לפי ''ריבוע העולם''. אך אם אין צורך לרבע (כי העיר כבר מרובעת, אך לא לכיווני ריבוע העולם), אנו לא ''משתגעים'' ולא מחייבים את בני העיר לרבע ריבוע נוסף, העיקר שהעי תהיה מכוונת לפי ריבוע העולם. במקרה זה אנו ''מוותרים'' על שאיפה זו, ו''מסתפקים'' בריבוע העיר שאינו ריבוע העולם.
עיקרון זה חשוב מאוד בחיי יומיום. יש אנשים אשר ''לא מוכנים לזוז מילימטר'' מהעקרונות שהם קבעו לעצמם, או עקרונות של החברה / קהילה בה הם חיים. הם יעשו הכול, לא יהיו שקטים ורגועים עד אשר יגיעו למטרה הנכספת הזאת. מלמדת אותנו הגמרא, כי החיים יותר דינאמיים, ''פחות קשוחים''. לפעמים ניתן לוותר על עקרונות מסוימים, כאשר יש פתרונות חילופיים, הגם שהם ''פחות טובים''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]