ממי זוכה אדם ללמוד?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין מז ע"ב
בברייתא המובאת בגמרא יש מחלוקת באיזה מצב מותר לכהן להיטמא בטומאה דרבנן כדי ללמוד תורה: לדעת רבי יהודה אם יש לו אפשרות ללמוד מבלי להיטמא – אסור לו להיטמא כדי ללמוד במקום אחר, אולם להלכה נפסק כרבי יוסי, כפי שמובא ב"הלכה ברורה", שמותר לו אף לצאת לחוץ לארץ ללמוד תורה אף על פי שיש שם מי שילמדנו בארץ ישראל, כי: "לא מן הכל אדם זוכה ללמוד".
מהי הייחודיות של הרב שממנו אדם זוכה ללמוד? מדברי רש"י נראה שיש לדבר הגדרה אובייקטיבית, שכן כותב רש"י: "אין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו, יש רב שמשנתו סדורה בפיו, ושונה לתלמידיו דרך קצרה". מדברים אלו ניתן להבין שאם יש במקומו של האדם רב ששונה בדרך קצרה ומשנתו סדורה בפיו – אסור לתלמיד לצאת לחוץ לארץ ולהיטמא כדי ללמוד תורה מפי רב אחר.
אולם הרדב"ז (ח"ג סימן תעב) כתב שישנו קשר נפשי סובייקטיבי בין התלמיד לרב, ולדעתו גם אם יש בארץ ישראל רב שמלמד בצורה בהירה וברמה גבוהה, אם התלמיד מרגיש קישור מיוחד והשפעה מיוחדת מרב מסוים – מותר לו ללכת ללמוד אצלו, אף אם זה בניגוד לרצון אביו. על פי זה כותב בעל ספר עלי תמר (על הירושלמי ברכות ג,א): "שצעיר שיש לו נטיה חזקה ללמוד אצל רב ידוע, שאל ישפיעו עליו קרוביו ומכיריו לילך וללמוד לפני רב אחר, מפני שלא מכל זוכה אדם ללמוד. ועובדא ידענא מצעיר כזה שחכם אחד השפיע עליו נגד נטיתו ללמוד אצל רב אחד, ושאלו הוריו לגדול אחד ואמר שהצעיר ילמוד אצל הרב שיש לו הנטיה אליו."
