הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
עירובין מז ע"א
תלמוד בבלי עירובין מז, א
"תניא: הולכין ליריד של נכרים ולוקחים מהן בהמה ועבדים ושפחות בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידן. ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהן. וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות. בית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא: בבית הפרס, דרבנן. ומטמא לישא אשה וללמוד תורה. אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל מוצא ללמוד - לא יטמא. רבי יוסי אומר: אף בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא, לפי שאין מן הכל זוכה אדם ללמוד".
התלמוד הבבלי למרות שישנו איסור לכהן לצאת לחוץ לארץ, כיוון שחז"ל גזרו טומאה על ארץ העמים, מתיר כמה דברים להציל מיד העכו"ם, ללמוד תורה ולשרת אישה. בתלמוד הירושלמי ישנה מעט הרחבה בהיתרי היציאה ובנוסף להצלה מיד העכו"ם, לימוד תורה ונשיאת אישה הוא מוסיף גם היתר לדון דיני ממונות ודיני נפשות, קידוש החודש ועיבור השנה. לתלמוד הירושלמי ישנה ראייה רחבה יותר.
בנוסף ישנה בירושלמי הערה חשובה בקשר לנשיאת אישה. הירושלמי כותב שרק אם מדובר על אישה ספציפית, אולם בשום פנים ואופן אסור לעשות מסע חיפושי אישה בחוץ לארץ.
תלמוד ירושלמי נזיר ז, א:
"תני מיטמא הוא כהן ויוצא לחוץ לארץ לדיני ממונות ודיני נפשות ולקידוש החדש ולעיבור השנה ולהציל שדה מן הגוי וללמוד תורה ולשאת אשה רבי יודה אומר אם יש לו מאין ללמוד אל יטמא רבי יוסי אומר אפילו יש לו מאין ללמוד יטמא שלא מהכל אדם זוכה ללמוד אמרו עליו על רבי יוסף כהן שהיה יוצא אחר רבו ומיטמא אחר רבו לציידן אבל אמרו לא יצא כהן לחוץ לארץ אלא אם כן הבטיחו לו אשה".
הערה חשובה שאולי שופכת אור חזק יותר על ההיתר ללמוד תורה בחוץ לארץ מרב ספציפי. הירושלמי (כתובות יג, ב) שם כתוב שגם בנושא רפואה לא מכל אחד אדם זוכה להתרפא. הסתבר שכאשר מדובר ברפואה מדובר ביחס נפשי קרוב בין רופא ומטופל, כנראה שגם בנושא הלימודי, גם כאן מדובר ביחסי קירבה נפשית בין רב לתלמיד. רק קירבה כזאת מאפשרת לימוד בחוץ לארץ.
תלמוד ירושלמי כתובות יג, ב:
"כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו אם מי שיש לו מי ירפאנו אפילו רפואת נפש לא ירפנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות".
