מה גודל הפסיעות שלאחר התפילה?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין מב ע"א
במסכת יומא (נג,ב) נאמר שכאשר אדם מסיים את תפילתו עליו לפסוע שלוש פסיעות לאחוריו. בגמרא שם לא נזכר מה גודל הפסיעות, אולם כאן במסכת עירובין נאמר שאדם שלא יודע עד היכן הוא תחום שבת הולך אלפיים פסיעות בינוניות, וזהו תחום שבת, כלומר שפסיעה בינונית היא אמה אחת.
הרשב"א (ח"א סימן שפא) נשאל מהו גודל הפסיעות שצריך לפסוע בסיום התפילה, וענה שאין להשוות את הפסיעות הללו לפסיעות הבינוניות הנזכרות לעניין תחום שבת: "לא ידעתי שיעור לפסיעות שלאחר תפלה, שאינן אלא משום נטילת רשות כנפרד מלפני המלך. ואף על פי שפסיעה בינונית היא אמה, ...אבל לשלש פסיעות שלאחר תפלה לא שמענו להם שיעור. ופוק חזי שברוב מקומות של בית הכנסת אין להם מקום פנוי של שלש אמות".
השולחן ערוך (קכג,ג) לא מזכיר בדבריו גודל מרבי של פסיעות, אלא רק שצריך לכל הפחות לעשות פסיעות באורך כף הרגל, ומשמע שניתן לפסוע פסיעות גדולות, לעומת זאת הרמ"א כותב שטוב שהפסיעות לא יהיו גדולות מאורך כף הרגל, כי זהו כבוד התפילה לפסוע אחריה במתינות ובכובד ראש ולא בפסיעות גדולות שמראות כאילו אדם רוצה להיפטר מהתפילה.
ייתכן שהמחלוקת היא בעניין יותר עמוק: לדעת השולחן ערוך אדם לעולם לא צריך להפסיק להתפלל, כמו שאמר רבי יוחנן: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו", וכמו שאמר דוד המלך ע"ה: "ואני תפילה", לכן מותר לו לפסוע פסיעות גדולות בסיום תפילתו, כי בעצם אין הוא נפרד מהתפילה ולא רוצה להיפטר ממנה. אולם הרמ"א סבור ש"זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד", ואדם לא מתפלל כל הזמן.
