השביל המחבר / רפי זברגר

עירובין לו ע''ב

הקדמה

אדם עושה עירוב תחומין בשבת, על מנת להרחיק את טווח הליכתו בשבת לכיוון אחד בלבד. המשנה בעמוד ב' דנה במקרה ומניח העירוב לא יודע לפני שבת מאיזה כיוון ''יזדקק'' לעירוב. ולכן הוא מתנה לפני שבת, את כל האפשרויות, ומדין "ברירה" אנו מתירים לו ללכת לכיוון שבסופו של דבר ירצה ללכת. ''ברירה'' משמעותה: מתברר למפרע (בסוף) למה התכוון מלכתחילה. 
מתנה אדם על עירובו ואומר: אם באו נכרים מן המזרח - עירובי למערב, מן המערב - עירובי למזרח, אם באו לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך, לא באו לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי.
כאשר נוכרים באים אדם מבקש להתרחק מהם כמה שאפשר, לכן במקרה ויש חששות לבואם אך לא ידוע מאיזה כיוון, הרי הוא מניח עירוב בשני הכיוונים, מתנה ואומר: אם יבואו ממזרח, הרי אני מבקש לקבוע עירוב למערב ולהתרחק לשם, וכן להיפך. ואם יבואו מכל הצדדים, הרי יחליט ''בזמן אמיתי'' מהו הכיוון המועדף והמהווה פחות סכנה עבורו ולכיוון זה יבקש לקבוע את העירוב שיוכל לברוח לשם. ויש גם אפשרות רביעית, שלא יבואו בכלל באותה שבת, ואז ירצה להשאיר את ביתו ועירו כמקום מושבו, ולצאת משם, אלפיים אמה לכל כיוון. 
אם בא חכם מן המזרח - עירובי למזרח, מן המערב - עירובי למערב, בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך, לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי.
המשנה ממשיכה בתנאי דומה, אך הפעם מדובר בהתניה לשם קבלת פני חכם בשבת. ובמקרה זה הוא מעוניין דווקא ללכת לכיוון ממנו מגיע החכם ולא לברוח לצד שני. מפורטות אותן ארבע התניות כמו שהיו ברישא של המשנה, אך כאמור, הפעם האדם מבקש ללכת דווקא לכיוון החכם. 
רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו - הולך אצל רבו. ואם היו שניהן רבותיו - למקום שירצה ילך.
רבי יהודה חולק על תנא קמא ומסייג את הסיפא, בה דנו במקרה שהגיעו שני חכמים. רבי יהודה פוסק שאם אחד משני הרבנים הוא רבו של אותו אדם, "העירוב הקובע" הוא העירוב הנמצא באותו צד בה מגיע רבו. זאת על סמך הנחת יסוד, כי אדם תמיד מעוניין לשמוע את רבו. תנא קמא חולק וסובר, כי לפעמים אדם מעוניין דווקא לשמוע רב אחר ולא את רבו, לכן בכל מקרה ההחלטה תיקבע ''בזמן אמיתי'' לפי הכיוון אליו יחליט ללכת בשבת, ואז יתברר למפרע כי זו הייתה כוונתו מלכתחילה.  
 

הנושא

כי אתא רבי יצחק, תני איפכא כולה מתניתין.
גרסתו של רבי יצחק בברייתא אשר נשנתה בארץ ישראל, הייתה הפוכה בין הסיפא לרישא. אם העירוב נעשה עקב הגעת נוכרים לעיר, הרי ההתניה של האדם, לפי גרסת הברייתא, היא ללכת דווקא לכיוון בואם של הנכרים. ולעומת זאת, אם חכם מגיע לעיר, הרי התנייתו של האדם בגרסה זו, היא להתרחק לצד שני מכיוון בואו של החכם.
קשיא נכרים אנכרים, קשיא חכם אחכם.
מסכמת הגמרא ואומרת, כי יש סתירה בין גרסת הברייתא לגרסתנו במשנה, גם ברישא ביחס לנוכרים, וגם בסיפא ביחד לחכם. הגמרא מיישבת את הסתירה ומסבירה כי המשנה והברייתא עוסקות במקרים אחרים:
נכרים אנכרים לא קשיא - הא בפרה גבנא, הא במרי דמתא,
המשנה עוסקת בנוכרים הבאים לגבות מיסים, או אז האדם מבקש להתרחק ולברוח מהם. לעומת זאת הברייתא עוסקת בנוכרים שהינם ראשי ומנהיגי העיר בה חי אותו בן אדם, ולכן, הוא דווקא מעוניין להיפגש איתם ולהיעזר בהם לכל צרכיו. 
חכם אחכם לא קשיא - הא במותיב פירקי, הא במקרי שמע.
החכם במשנה הוא דרשן הדורש בפני הרבים ולכן אדם מעוניין לשמוע אותו, ולכן יבקש לקבוע את העירוב, דווקא מהכיוון ממנו הגיע הדרשן. לעומת זאת, הברייתא עוסקת במקרה שהגיע חכם שהוא מורה ומלמד תינוקות, והאדם ''פחות מעוניין לשמוע אותו'' ויותר מעוניין לשמוע ''דרשות לציבור הבוגר'', לכן הוא מבקש לקבוע את העירוב לכיוונו של הדרשן ולא לכיוונו של מלמד התינוקות.  
 

מהו המסר

האבחנה של הגמרא מרתקת, ומלמדת אותנו כי לפעמים אנו מבקשים להתקרב לאנשים מסוימים, כמו ראשי העיר או דרשנים, ולפעמים אנו מבקשים דווקא ''להתרחק'' מאנשים כמו גובי מיסים, או מלמדי תינוקות.
אבחנה זו חשובה מאוד גם ביחסים בינאישיים וכמובן יחסים בתוך המשפחה. הרצון של אדם ליצור קשר עמוק ומשמעותי יותר עם אדם מסוים ופחות עם אדם אחר, מובן, הגיוני וניתן לומר אפילו חכם. שהרי אדם מבקש ליצור קשר עמוק ורציני דווקא עם אנשים הקרובים אליו בתחומים מסוימים, אליהם הוא מרגיש קרבה נפשית ובעקבות כך הוא מהדק ומחזק את קשריו עמהם.
בתוך המשפחה זה קצת יותר מסובך. במיוחד בקשר של הורה לילד אחד השונה משמעותית מהקשר של אותו הורה לילד אחר. אולי זה טבעי שגם הורה מרגיש ''משהו אחר'' לאחד מילדיו, אך נראה כי היחס המופנה כלפי כל הילדים צריך להיות יחס שוויוני, תוך שאיפה להגביר ולחזק את הקשר עם כולם במידה דומה. כל ילד זקוק למנת אהבה גדולה, לחיזוקים ודברי עידוד, ולכן שומה עלינו ההורים, למצוא את השביל המחבר אותנו לכל הילדים באותה רמה ובאותה נתינה ואהבה. לקבל כל אחד מהם, גם אם הוא אינו מתנהג בדיוק כפי שהיינו רוצים ומבקשים, לנסות ''להגיע אליו'', ולחדור לתוככי נשמתו עם המון נתינה, שמחה ואהבה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]