טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אמר רב חלקיה בר טוביה מערבין בקליא – פרקן עשבוני

"גופא, אמר רב יהודה אמר רב: כשות וחזיז מערבין בהן, ומברכין עליהם בורא פרי האדמה. כשות בכמה? כדאמר רב יחיאל: כמלא היד, הכא נמי כמלא היד. חזיז בכמה? אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב: כמלא אוזילתא דאיכרי. אמר רב חלקיה בר טוביה מערבין בקליא. בקליא סלקא דעתך? אלא: בירקא דקליא. וכמה? אמר רב יחיאל: כמלא היד" (עירובין, כח ע"ב).   

פירוש: גופא [לגוף הדבר] שהזכרנו אמר רב יהודה אמר בשם רב: כשות וחזיז מערבין בהן, ומברכין עליהם "בורא פרי האדמה". ושואלים: כשות בכמה מערבים בה? ומשיבים: כפי שאמר רב יחיאל בנושא דומה: כמלא היד, הכא נמי [כאן גם כן] השיעור כמלא היד. וחזיז שיעורו בכמה? אמר רבה בר טוביה בר יצחק אמר רב: כמלא אוזילתא דאיכרי [אגודת ירק שאוגדים האיכרים]. אמר רב חלקיה בר טוביה: מערבין בקליא [באשלג] ותוהים: בקליא סלקא דעתך [באשלג עולה על דעתך]? וכי אוכלים בני אדם אשלג? אלא בירקא דקליא [בירק שמאפרו מכינים את האשלג] שלפני שריפתו ראוי הוא לאכילת אדם, וכמה שיעורו? אמר רב יחיאל: כמלא היד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: פרקן עשבוני          שם באנגלית: Glasswort, Pickleweed, Marsh Samphire 

שם מדעי: Salicornia europaea          שם נרדף במקורות: קליא           שמות בשפות אחרות: ערבית - אלקאלי


הנושא המרכזי: מהו "קליא"?


השם "קליא" המתייחס לצמח מסוים ראוי למאכל מופיע פעם בודדת בבבבלי(1). רש"י מפרש: "קליא - קלח של עשב, וקשה כעץ". מדבריו משתמע שמדובר בצמח בעל בסיס קשה המתפצל לגבעולים או עלים ("ירקא") הניתנים לאכילה. תאור ה"קליא" בסוגייתנו ופירוש רש"י לא מספיקים כדי לזהותו אך נוכל להיעזר בדברי הירושלמי (וילנא, שבת פ"ט, הל' ט') שם אנו פוגשים את ה"קליא" כחומר המשמש לכביסה: "מתניתין: המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה ... מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם ... נתר. נטרון. בורית. ביריתה קימון קליא. אשלג. ר' יוסי בי ר' בון אמר אצרות רוח". מפרש "פני משה": "קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא. והוא לשון ערבי אלקליא". הערוך (ערך "קליא") פירש: "פי' קליא הוא עשב שורפין אותו ונותנין אותו בבורית ורוחצין ידיהם כמו קלם מלך בבל. ואלו הירקות ירקות שדה הנאכלים הן ולפיכך אמרו מערבין בהן וכמה מלא היד". 

הקמוניא מוזכרת גם בבלי (הגרסה בבבלי "קמוליא") כחומר כביסה הן לגבי שיעור הוצאה בשבת והן לגבי כיבוס כתם (סנהדרין, מט ע"ב). בשונה מהירושלמי בבבלי (שבת, צ ע"א) תורגם השם קמוניא ל"שלוף דוץ". מפרש רש"י: "שלוף דוץ - לא איתפרש, אבל כך שמו". בסנהדרין פירש רש"י: "קמוליא - התם מפרש לה: שלוף דוץ, ולא ידענא מאי היא". הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"ט מ"ה) כתב: "קימוניא, "מלח אלקלי". רע"ב: "קמוניא - עשב שמנקים בעפרו את הידים להעביר את הזוהמא, ובלשון תלמוד קרוי שלוף דוץ, ובערבי קורין לו אלקל"י". ב"מוסף הערוך": "כן נקרא בל' ישמעאל". בערך "נתר" כתב: "פי' קלי בל' ישמעאל עשב אשר מאפרו עושים זכוכית וגם מערבין אותו בשמן ועושים בורית לכבס הבגדים". ח.י קאהוט (ערך "קליא"): "ועשב זה נקרא על שם מלה ערבית הנ"ל וכ"ה בלשון סורית". בהמשך הוא מפנה לספרו של ע. לעף.

מקור שמו של ה"עשב" הנאכל "קליא" הוא בחומר שניתן להפיק ממנו. חומר זה נקרא בערבית "אלקלי". פירוש המילה הערבית אלקלי הוא "אפר שרוף" והיא אומצה בלטינית כשמו של היסוד אשלגן. יש להעיר שלאור כך שהאשלגן לא היה ידוע בימי הרומאים הרי שהשם הלטיני Kalium הוא שם ניאו-לטיני ואם כן ייתכן ש"אלקלי" הוא יסוד אחר שניתן להפיק מאפר שרוף. לדעת ז. עמר ה"קלי" הוא שם קיבוצי לכמה מיני מלחה שרובם ממשפחת הסלקיים שברקמותיהם ריכוז גבוה של אשלגן ונתרן. בעת העתיקה ואף מאוחר יותר נהגו לאסוף את צמחים אלו ולהשתמש באפרם לניקוי וכמרכיב בייצור סבון מוצק. 

כך או כך ע. לעף הציע לזהות את "קליא" עם הצמח פרקן עשבוני. מהאפר של הפרקן הפיקו אשלגן לתעשיית הסבון והזכוכית. אמנם ניתן להפיק אשלגן מצמחי מלחה נוספים אך בניגוד אליהם הפרקן מקובל גם כצמח מאכל ובימינו חדר אף לגידול חקלאי באדמות מלוחות. הגבעולים אכילים אחרי בישול, ומכינים מהם מחמצים. כן הוא משמש כתבלין, או כתוספת ירוקה למאכל עיקרי. בגלל תכולת המלח הגבוהה מומלץ לא להוסיף מלח בבישול. טעמו ומרקמו מזכירים גבעולי תרד צעירים, אספרגוס או ארטישוק. 
לאור זיהוי זה ניתן להסביר את שאלת הגמרא "בקליא סלקא דעתך" כתמיהה על האפשרות לאכול אשלגן(2). תשובת הגמרא היא שהעירוב מתבצע עם הגבעולים או העלים הירוקים הראויים למאכל. החידוש בדברי רב חלקיה בר טוביה הוא שניתן לערב גם בצמח שאיננו מזון נפוץ בהמשך להיתר לערב בחזיז וכשות.
  

תמונה 1. פרקן עשבוני - סתיו בביצת מלח ביפן               צילם: melvil		תמונה 2. פרקן עשבוני         צילם: Marco Schmidt

(1) "קליא" כפועל המתייחס לשריפת ביהמ"ק מוזכר פעמיים. בנוסף בשמואל א', יז י"ז נאמר: וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדוד בְּנ֗וֹ קַח־נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם וכו'". הקליא בשמואל הוא "קלי" כלומר גרגירי חיטה או שעורה קלויים באש.
(2) כאמור, לרש"י השאלה היא כיצד ניתן לאכול קלח קשה? 

רשימת מקורות:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 53.
ב"צמח השדה": פרקן עשבוני.  

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.