חייבים להיות שליחים! / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
עירובין לא ע"ב
אמר רב יחיאל: חזקה שליח עושה שליחותו.
אחד הדברים המעניינים שקשורים בסיפורים על זמנים קשים שהיו בהיסטוריה היהודית, בהם היו גזירות קשות על העם היהודי הוא, שמי שנשארו חזקים ואיתנים באמונתם ודתם הם דווקא האנשים הפשוטים והלא מתוחכמים, ולעומת זאת ללמדנים היה קשה יותר להחזיק מעמד באותן התקופות.
זה מעניין, כי הייתי מצפה שדווקא מי שיש לו בסיס של ידע רחב יותר יתקשה לאבד את אמונתו ודתו, ומי שאין לו את הבסיס הזה יאבד את הדברים מהר יותר. אבל המציאות לאורך ההיסטוריה הוכיחה אחרת. אבל למה זה?
מסתבר שככל שהידע שלנו גדל בתחום מסוים, אנחנו לא רק יודעים יותר עליו, אלא גם יודעים יותר איפה ניתן לעגל פינות. לעומת זאת, חוסר ידע גורר הקפדה יתירה, כי דווקא בגלל שאין את הידע היכן ניתן לעגל פינות, פשוט לא מעגלים אותן.
האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש (ספר המאמרים תרל"א, ד"ה "ואני תפילתי" עמ' רנה), מסביר על בסיס רעיון זה את החזקה ששליח יעשה את שליחותו, משום שהיא נעוצה בכך שהוא לא מבין את כל הרקע לשליחות זו, ואין לו את המידע שיש למשלח, וממילא, כפי שהסברנו, חוסר ידע גורר הקפדה מליאה על כללי השליחות.
אולם, הדבר הזה הוא לא רק אירוע היסטורי, אלא הוא אירוע שמתרחש בחיינו בכל יום ויום.
משום, שמצד אחד אנחנו מחויבים ללמוד, להחכים ולדעת ככל יכולתנו, אבל עם כל זה אנחנו צריכים להביא את עצמנו למקום נפשי כזה שהמחויבות שלנו לקב"ה, לתורה ולמצוות תהיה ללא טעמים וסיבות, אלא מעל לכל טעם.
גם אם למדנו והחכמנו, אנחנו צריכים לדאוג שהלימוד שלנו לא יקלקל את הקשר האלמותי שלנו עם הקב"ה, ורק אם נדע לעלות מעל השכל והחכמה שלנו נוכל להגיע למצב שבו הקשר שלנו עם אלוקים יישאר קשר אמיץ ואיתן, גם במצבי מבחן.
