באילו נסיבות ההיתר נשאר בתוקף?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין כ ע"א
יש היתר מיוחד לעשות מחיצות מיוחדות (פסין) כדי להתיר לשאוב מים בשבת מבור שהוא רשות היחיד. מכיוון שכל ההיתר הזה הוא רק עבור המים – אם יבשו המים באמצע השבת אז נפסק ההיתר להשתמש במחיצות הללו כרשות היחיד, "מים אין כאן – מחיצה אין כאן".
בעל שו"ת רב פעלים (או"ח ח"א סימן ו) הקשה ממה שנפסק (או"ח קסח,ה) לגבי אדם שמקפיד לא לאכול פת עכו"ם, שכאשר מתארח אצלו אדם שמיקל בדבר, מכיוון שהמצווה לבצוע על הפת ולהוציא ידי חובה את האורח מוטלת על בעל הבית – יבצע מהפת היפה של הגוים, ומכיוון שהותר לו לבצוע – הותר לו לאכול מאותה פת במשך כל הסעודה. אם כן מדוע שם ההיתר ממשיך למשך כל הסעודה ואילו כאן ההיתר לא ממשיך למשך כל השבת, אלא הוא תקף רק כל זמן שיש מים בבור?
תירוצו הוא שכאשר יש היתר מיוחד בנסיבות מסוימות, ההיתר ממשיך להיות בתוקף כל זמן שלא היה שינוי בנסיבות. אדם שהותר לו לבצוע על פת עכו"ם - אותו היתר נשאר בתקפו למשך כל הסעודה כי שום דבר לא השתנה בין הזמן של ברכת המוציא להמשך הסעודה. לעומת זאת ההיתר המיוחד לשאוב מים מהבור שהותר בתחילת השבת היה בזמן שאכן היו מים בבור, אולם ברגע שהשתנו הנסיבות ויבשו המים – התבטל ההיתר.
כיוצא בזה פסק מרן הרב קוק זצ"ל (עזרת כהן סימן ה) לגבי חתן ששמו כשם חותנו, שלמרות שלפי צוואת רבי יהודה החסיד יש בזה בעיה, אם כבר התחתנו וזיווגם עולה יפה, מכיוון שכבר נעשה הדבר והצליח – יש לומר שכך ימשיך להצליח. הדברים מתאימים לדברי הרב פעלים הנ"ל שכל שאין שינוי בנסיבות ההיתר ממשיך להיות בתוקף, וכך גם הסימן הטוב והמזל הטוב.
