מדוע אסור לומר את כל שבחו בפניו?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין יח ע"ב
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו. מקצת שבחו בפניו - דכתיב כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, כולו שלא בפניו - דכתיב נח איש צדיק תמים היה בדרתיו.
ולכאורה יש להקשות: גם אם היה הקב"ה אומר לנח בפניו שהוא צדיק תמים לא היה זה כל שבחו, שהרי נאמר עליו שבח נוסף(בראשית ו,ט): "את האלקים התהלך נח"?
אלא מכאן נראה שהאיסור לומר בפני האדם את כל שבחו מתייחס לכל שבח ושבח שיש בו, ולא כמו שיש האומרים בפני האדם שבחים גדולים עליו בהסתמכם על זה שאינם אומרים את כל שבחיו, כי יש להיזהר שגם השבח שאומרים לא יהיה כולו אלא מקצתו.
מדוע אסור לומר את כל השבח בפני האדם?
ייתכן שטעם האיסור הוא כדי לא לגרום לאדם שאומרים עליו את השבח להתגאות ובכך להכשיל אותו במדת הגאווה. אמנם היה אדם גדול שאמרו משמו שאין איסור לפני עוור לא תתן מכשול במדות רעות, אולם מרן הרב קוק זצ"ל (מוסר אביך סוף פרק ג) כתב שטעמו אינו ברור, אלא יש איסור מכשול לפני עוור גם במדות, שהרי גם בעצה שאינה הוגנת יש איסור מכשול לפני עוור. אמנם בדרך כלל האיסור של לפני עוור לא חל כאשר יש אפשרות שהאדם השני לא ייכשל וינהג באופן של היתר, אולם ייתכן שכאשר אומרים בפני אדם את כל שבחו קרוב הדבר מאוד להביאו לידי גאווה ולכן אסור לאחרים להכשילו בכך.
