מקור (יותר) מהימן / רפי זברגר

עירובין טז ע"א-ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה השניה בדף הקודם על דיני מחיצה בבקעה, אשר דינה ככרמלית:
שיירא שחנתה בבקעה, והקיפוה כלי בהמה - מטלטלין בתוכה.
פוסקת המשנה כי ניתן להקיף את מקום חניית האנשים בבקעה בכלים של בהמה, ובכך מותר לטלטל בתוך השטח המוקף. המשנה ממשיכה במספר מגבלות למחיצה זו. 
1. ובלבד - שיהא גדר גבוה עשרה טפחים.
גובה המחיצה העשויה מכלי בהמה חייבת להיות לפחות עשרה טפחים. פחות מכאן – אינו מהווה מחיצה. 
2. ולא יהו פירצות יתרות על הבנין.
ניתן להשאיר פרצות במחיצה זו, אך אסור שסך כל הפרצות יהיו יותר מסך כל חלקי המחיצה. בהמשך הגמרא למדנו כי מדובר בפרצות הגדולות משלשה טפחים (פחות משלשה טפחים אומרים ''לבוד'' ואין בעיה של פרוץ המרובה על העומד).
3. וכל פירצה שהיא כעשר אמות – מותרת, מפני שהיא כפתח, יתר מכאן - אסור:
וכן - כל פרצה חייבת להיות קטנה מעשר אמות, ואז היה מוגדרת כ''פתח'', אבל אם גודלה עולה על עשר אמות, הרי זו פירצה הפוסלת את כל המחיצה.
למדנו בתחילת הגמרא על מחלוקת רב פפא ורב הונא, כאשר סך כל הפרצות שווה לסך כל המחיצות:
רב פפא אמר – מותר, רב הונא בריה דרב יהושע אמר - אסור.
והגמרא מסבירה את שורש שתי הדעות: 
רב פפא אמר מותר, הכי אגמריה רחמנא למשה - לא תפרוץ רובה. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור, הכי אגמריה רחמנא למשה - גדור רובה.
רב פפא מסביר כי נאמר למשה מסיני (כפי שלמדנו לעיל שמחיצות הינן הלכה למשה מסיני) שאין לפרוץ את רוב המחיצה, אך מסיקים מכך כי אם אורך הפירצה שווה לאורך המחיצה – מותר. ורב הונא סובר כי נאמר למשה בסיני שיש לגדור את רוב המחיצה, ומסיקים כי אם אורך הפירצה שווה לאורך המחיצה – אינה מחיצה. 
הגמרא דנה ארוכות במחלוקת זו, ומביאה ראיות וקושיות לכאן ולכאן. במאמר זה נתמקד בקושיא הראשונה והאחרונה של הגמרא. 
 

הנושא

תנן: ולא יהו פירצות יתרות על הבנין, הא כבנין - מותר.
מלשון המשנה האוסרת פירצות יתרות על הבנין, ניתן להסיק כי אם שווה לבניין – מותר, כרב פפא וקשה לרב הונא. 
לא תימא: הא כבנין מותר, אלא אימא: אם בנין יתר על הפירצה -מותר.
מתקנת הגמרא ואומרת כי המסקנה מלשון המשנה צריכה להיות, שאם אורך הבנין גדול מאורך הפרצות – מותר. 
ואז ניתן לומר כמו רב הונא שאמנם פרוץ כעומד – אסור. 
אבל כבנין מאי, אסור? אי הכי – ליתני: לא יהו פירצות כבנין, קשיא!
מייד שואלת הגמרא ''שאלה מתבקשת'': אם באמת כך, הרי שאם הבניין זהה באורכו לפרצה אסור, ומדוע המשנה לא נקטה לשון זו במשנה (ולא יהו פירצות כבניין). והגמרא נשארת בקושיא על שיטת רב הונא.
ועתה נעבור לקושיא האחרונה ולמסקנה המפתיעה בעקבותיה:
תא שמע: דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות – מותר, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ. שרובן סלקא דעתך? אלא: שריבה בהן פתחים וחלונות – מותר, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ. הא כפרוץ - אסור.
מקשה הגמרא מברייתא אשר כבר למדנו לעיל (י"א.) הקובעת כי העומד חייב להיות מרובה על הפרוץ. מסיקה מכך הגמרא כי אם עומד ממש כפרוץ – אסור. זוהי קושיא חזקה על שיטת רב פפא המתיר עומד כפרוץ. 
תיובתא דרב פפא תיובתא, והילכתא כוותיה דרב פפא.
מסיימת הגמרא את הסוגיא בשתי מסקנות: האחת – באמת קושיא חזקה על שיטת רב פפא (תיובתא היא לשון של קושיא חזקה, שאין עליה תשובה), והמסקנה השנייה... הלכה כרב פפא. 
תיובתא והילכתא?
שואלת מיד הגמרא הכיצד? איך ייתכן שיש קושיא כל כך חזקה על שיטת רב פפא מהברייתא, ובכל אופן פוסקים כמו רב פפא?
אין! משום דדייקא מתניתין כוותיה. דתנן: לא יהיו פרצות יתירות על הבנין - הא כבנין מותר:
מתרצת הגמרא ואומרת כי למרות הקושיא החזקה על שיטת רב פפא מהברייתא, יש סייעתא לשיטתו מלשון משנתנו, כפי שהבאנו בקושיא הראשונה (קושיא על שיטת רב פפא). אמנם תרצנו את הקושיא גם על פי שיטת רב הונא, אך נשארנו ב''קשיא'' על שיטתו. 
 

מהו המסר

למדנו כבר גם במקומות אחרים בש''ס (למשל, בבא קמא צ''ו:) את הכלל "לא שביק מתניתין ועבדינן כברייתא'' (בדרך כלל מנוסח בלשון שאלה). כלומר, אם יש לנו שני מקורות, אחת ממשנה והאחרת מברייתא, אפילו אם הברייתא מפורשת ומן המשנה רק מדייקים, אנו מעדיפים ללמוד ולהסיק מסקנות מן המשנה. כך גם נהגה הגמרא שלנו, כאשר פסקה כרב פפא, בגלל שלשון משנתנו משמע יותר כמוהו, ולא כמו רב הונא, למרות המקור ההפוך מן הברייתא.
במאמרנו ''עצת חכמים'' על דף י' במסכת עירובין, דברנו על ייעוץ באנשים חכמים ונבונים. הפעם אנו לומדים סדרי חשיבות במקורות המידע. אמנם יש לנו שני מקורות חשובים, שניהם מקורות תנאיים, אך בכל אופן, המשנה שרבי יהודה סידר, חשובה ועדיפה על הברייתות שלא נכנסו למשנה, ולכן פוסקים כמשנה בניגוד לברייתא.
לאור זאת נשלים את המסר מן המאמר ההוא, ונאמר, כי גם אם אנו מתייעצים או מחפשים מקור, הרי שיש להעדיף מקורות יותר "מהימנים" ויותר מקובלים, ואנו מאמינים שהם גם "יותר נכונים''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]