מהו החילוק בין מחיצות לבין איסור וטומאה?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין טז ע"ב

מסקנת הגמרא היא ששטח שמוקף מחיצות בדיוק בחציו, "פרוץ כעומד" – נחשב כאילו מוקף רובו והרי הוא רשות היחיד. תוספות (ד"ה והלכתא) מקשים על כך מהגמרא במסכת חולין (כט,א) שם נאמר שלעניין שחיטה, אם שחטו בדיוק את חצי מהקנה והוושט של הבהמה – אין זה נחשב כרוב והבהמה טרפה, אם כן מדוע כאן בעירובין המסקנה היא שחצי נחשב כרוב ואילו שם המסקנה היא שחצי אינו נחשב כרוב. כמו כן לעניין טומאה, אם היה תנור טמא וחילקו אותו לשני חלקים שווים בדיוק – שני החלקים עדיין טמאים ואינם נחשבים כשבר כלי, כי כל אחד מהם הינו יותר ממיעוטו של הכלי, ולא רואים כל אחד מהחצאים כאילו הוא רוב, משום שאין אפשרות שיהיו שני רובים של דבר אחד.

מסקנת התוספות היא: "ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה", אולם אין הסבר בדבריהם מדוע יש לחלק כן.

בעל שו"ת שרידי אש (מסכת עירובין סימן א) ביאר על פי דברי הרשב"א, שמבחינה עקרונית חצי נחשב כרוב רק מהצד ההלכתי לגבי דיני התורה, אולם חצי לא נחשב כרוב במציאות עצמה. לכן לגבי השאלה של הגדרת מקום כרשות היחיד, מכיוון שכל עניינה של הגדרה זו הוא עניין הלכתי – חל על כך הכלל שחצי נחשב כרוב, ולכן "פרוץ כעומד – מותר". אולם, לגבי הלכות התלויות במציאות, כמו הלכות שחיטה, ששם אין הבהמה נחשבת שחוטה אלא אם כן נחתכו רוב שני הסימנים, וכן לעניין טהרת התנור, ששם צריך שרובו של התנור בפועל יהיה שבור – חצי אינו רוב, שהרי ידוע לנו שבמציאות חצי אינו נחשב כרוב.