להישאר חברים למרות המחלוקת / רפי זברגר

עירובין טו ע"א

הקדמה

במשנה בדף י''א: למדנו על מחלוקת תנאים משולשת מהו הכשר מבוי שאינו מפולש. בית הלל מחייבים לחי או קורה, .בית שמאי מחייבים לחי וקורה, ורבי אליעזר סובר בשיטת בית שמאי כי יש לשים שני לחיים.
המשנה בדף הקודם (י''ג:) דנה בדין גודלן של הלחי. במאמר זה נתמקד במחלוקת אביי ורבא ידועה בנושא לחי.
איתמר, לחי העומד מאליו: אביי אמר - הוי לחי, רבא אמר - לא הוי לחי.
אם לה הציבו את הלחי בכוונה תחילה כדי להתיר טלטול במבוי, אביי פוסק כי זהו לחי כשר, ורבא לא הכשירו. 
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול - כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי. כי פליגי היכא דסמכינן עליה מאתמול: אביי אמר - הוי לחי, דהא סמכינן עליה מאתמול. רבא אמר - לא הוי לחי, כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי - לא הוי לחי.
הגמרא מסייגת את המחלוקת וקובעת כי אם לא סמכו על לחי זה ''שהועמד מאליו'' בכניסת השבת, אם בגלל שהיה לחי אחר וסמכו עליו, אך הוא נפל תוך כדי השבת, או שהיתה קורה וסמכו עליה – במקרה זה אין מחלוקת וכולם מסכימים שאין לסמוך על לחי זה. מחלוקת אביי ורבא במקרה וכן סמכו על לחי זה שהועמד מאליו. אביי פסק שניתן להתיר לטלטל במבוי ע''י לחי זה, כיוון שכאמור סמכו עליו מלפני שבת, ואילו רבא חולק וסובר כי אין להסתמך עליו, כיוון שלא הועמד מלכתחילה עבור לחי.
 

הנושא

הגמרא דנה ארוכות במחלוקת זו, וכן בנספחיו (למשל, האם אביי ורבא חולקים גם במחיצה שהועמדה מאליה).
במאמר זה נתמקד באחת ההוכחות לשיטת אביי:
תא שמע: דרב הוה יתיב בההוא מבואה, הוה יתיב רב הונא קמיה. אמר ליה לשמעיה: זיל אייתי לי כוזא דמיא. עד דאתא, נפל לחיא. אחוי ליה בידיה, קם אדוכתיה.
רב הונא ישב לפני רב במבוי, בשבת קודש. ביקש רב משמשו להביא כד של מים. תוך כדי נפל הלחי, וכשחזר השמש עם הכד, סימן לו רב לעמוד במקום ולא להמשיך לטלטל את הכד, כיוון שהמבוי כרגע אינו מתוקן בלחי.
אמר ליה רב הונא: לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא?
שאל רב הונא את רב: מדוע אינו סומך על הדקל (המוגדר כ''לחי העומד מאליו'') אשר עמד בפתח המבוי, ומדוע אינו קובע שהדקל יהווה לחי, המתיר לטלטל במבוי?
אמר: דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא, מי סמכינן עליה מאתמול? טעמא דלא סמכינן - הא סמכינן הוי לחי?
ענה רב בלגלוג מה לדבריו של רב הונא ואמר, כי דבריו נראים ''כאילו אינו למד סוגיה זו של לחי מימיו''. הרי אמרנו בתחילת הסוגיה כי במקרה שלא סמכו על הלחי העומד מאליו, גם אביי יסכים שאינו מוגדר כלחי. ועל דקל זה לא סמכו לפני השבת, שהרי היה לחי אחר אשר עמד בפתח המבוי.
לימא אביי ורבא בדלא סמכינן עליה פליגי, הא סמכינן עליה - הוה לחי.
מנסה הגמרא לשנות את העיקרון שלמדנו בתחילת הסוגיה (הובא בהקדמה) ולומר, כי אולי מחלוקת אביי ורבא דווקא במקרה שלא סמכו על המבוי העומד מאליו טרום השבת, וגם במקרה כזה אביי מודה כי זהו לחי כשר המאפשר לטלטל במבוי. ובמקרה שכן סמכו לפני השבת על לחי העומד מאליו – גם רבא יודה כי הוא נחשב ללחי כשר.
לפי זה יוצא כי המקרה של רב ורב הונא דווקא מוכיח כשיטת רבא. שהרי אביי בכל מקרה מתיר לחי העומד מאליו, גם אם לא סמכו עליו (לפי שיטה זו). ורבא אוסר רק במקרה ולא סמכו עליו. ומתוך כך שרב אסר על שמשו לטלטל במבוי זה, ולא הסתמך על הדקל שעמד מאליו, משמע לכאורה שהוא סבר כמו רבא.
לא סלקא דעתך, דההוא ברקא דהוה בי בר חבו, דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו:
דוחה הגמרא אפשרות זו, בגלל מחלוקת ארוכת זמן בין אביי לרבא, לגבי עמוד שהיה בביתו של בר חבו, בראש המבוי. עמוד זה לא נבנה כדי להיות לחי, אך במשך הזמן ''הפכו'' אותו להיות הלחי שאמור להתיר את הטלטול באותו מבוי. זו כאמור הייתה מחלוקת בין אביי ורבא במשך שנים ארוכות, אביי התיר לטלטל בזכות לחי זו ורבא אסר. אם כן אנו רואים, שישנה מחלוקת בין אביי לרבא גם בלחי שסומכים עליו (שהרי במשך השנים בוודאי סמכו עליו, למרות שנבנה מאליו). מסקנה: מחלוקת אביי ורבא כאשר סומכים על הלחי העומד מאליו, וגם במקרה זה רבא פוסל את הלחי.  
כידוע, זו אחת מששה מקרים בהם פוסקים הלכה כאביי (יע''ל קג''ם – לרש''י, לחי העומד מאליו זו ה-ל' של יע''ל).
 

מהו המסר

1. יש לדון בהתייחסותו המלגלגת של רב לתלמידו. מדוע הוא אינו מסתפק בתשובה עניינית הטוענת כי במקרה זה אין מחלוקת, ומדוע היה צריך לגרום לו הרגשה לא טובה, כשאמר לו כי הוא אינו למד את הסוגיה? ניתן כמובן לומר שזו הייתה ''דרכו החינוכית'' של רב לתלמידו רב הונא. נראה כי בימינו, יחס זה של מורה או רב לתלמיד, היה מתקבל פחות אצל התלמיד, והיה יכול לגרום לתחושה של צער גדול, שאולי יביא להורדת המוטיבציה ללימוד. היום היינו יותר ''מחבקים'' את התלמיד, מראים לו בצורה יפה ונעימה כי במקרים אלו אין בכלל מחלוקת, ומנסים לעודד את התלמיד לשים לב לדברים אלו בעתיד.
2. הרב סתיו, רבה של שוהם התייחס למחלוקת רב שנים של אביי ורבא, ולמד מכאן כי חכמים יכולים לחלוק ביניהם, ועדיין להישאר ביחסים טובים, כפי שאנו מכירים מחלוקות רבות בכל הש''ס בין אביי לרבא. רבא לא טען כנגד אביי כי הוא ''מקל'' מידי ולכן אין להתייחס לדבריו. וכן אביי לא טען כנגד רבא כי הוא ''דתי'' מידי ולא זלזל בדבריו עקב כך. אלא הם נשארו להיות חברים ללימודים, למדו זה עם זה למרות מחלוקת ארוכות טווח כפי שראינו זה עתה.
נלמד מכך מסר מאוד חשוב לחיינו: ניתן לחלוק ולא להסכים עם חבר או בר פלוגתא אחרת, ועדיין לכבדו ולהישאר עמו בידידות. אין סתירה בין הדברים: מחלוקת לא אמורה לקלקל יחסים, לפעמים אפילו ההיפך. מחלוקת אמיתית יכולה לחדד דברים ודווקא לחזק את הקשר ביניהם.



לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]