לא תמיד הרוב קובע
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין יג ע"ב
במסכת יבמות (יד,א) נאמר שתלמידי בית שמאי היו מחודדים יותר מתלמידי בית הלל, ועם זאת נאמר כאן בגמרא שיצאה בת קול מן השמים שהלכה כבית הלל, "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
מהסבר זה דייק מרן הרב קוק זצ"ל (עץ הדר, סימן לד) שלמרות שבית הלל היו רבים יותר מבית שמאי, לא תמיד הולכים באופן אוטומטי אחרי הצד שהוא הרוב, אלא רק במצב שבו יש לאותו צד מעלה המורה על כך שהגיעו לחקר עומק הדין. כך גם בית הלל, למרות שלא היו מחודדים כבית שמאי, בזכות המידות הטובות והענווה שלהם שבזכותה הייתה להם כמובן סייעתא דשמיא, יכלו להגיע להבנת האמת לא פחות מאשר בית שמאי.
מכאן ניתן לדייק שאם אין לרוב את המעלות הללו, כמו שהיו לבית הלל, אזי לא תמיד צריך ללכת אחריהם. על פי סברה זו הוא ביאר את דעתו של רב האי גאון שלא תמיד הולכים אחרי הרוב בבית דין של שלשה, כי במצב שבו אחד הדיינים הוא גדול מהשנים האחרים אזי ייתכן שהלכה כמותו למרות שדעתו היא דעת מיעוט. כאשר לשני הדיינים, אשר הם פחות מחודדים מהדיין הגדול, אין את אותן מידות טובות והענווה של בית הלל – יש להניח שהדיין המחודד יותר מכוון יותר לאמת מאשר השנים האחרים שאינם משתווים אליו ואין להם סייעתא דשמיא להורות כהלכה.
