גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רכ"ח מדור "עלי הדף"
מסכת שבת
דף קנז ע"א

אמירת "כל נדרי" בליל יוה"כ - קודם שקידש היום או גם אחרי חשיכה

במשנה (קנז, א): "מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת", ובטעם הדבר שאין מתירין מה שאינו לצורך השבת מבואר בפירוש הר"ן על הרי"ף (סח, א מדפי הרי"ף ד"ה אלמא וכ"נ בפי' נדרים עז, א ד"ה מפירין בטעם הב') שהוא משום טירחא שלא לצורך, וכן כתב ה'לבוש' (או"ח סי' שמא ס"א): "... אבל שלא לצורך שבת אין מתירין אותם, דלמה נעשה דבר שלא לצורך היום והוא יכול לעשותו למחר" (עי' משנ"ב סי' שמא סק"א).

נימוק נוסף העלה ה'לבוש' בהל' נדרים (יו"ד סי' רכח ס"ג): "מיהו כשמתירין בשבת לא יתירו אלא שיהיה לצורך שבת, כגון שנדר שלא לאכול או לבטל מעונג שבת, אבל לצורך חול למה יתירו בשבת הוי ליה 'ממצא חפציך', ואסור". והיינו, שיש בזה תוקף של דברי קבלה, דאיסור זה של 'ממצוא חפצך' יסודו מדברי נביאים שחמורים יותר מאיסור דרבנן בעלמא. ואמנם כן יש לדייק גם ברמב"ם, שכתב בפרק כ"ד מהל' שבת: "יש דברים שהן אסורין בשבת אע"פ שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו, משום שנאמר (ישעי' נח, יג) 'אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי', ונאמר 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר'", ובהמשך מביא גם הא דנשאלין לנדרים לצורך שבת, ומכאן ששורש האיסור דאין נשאלין לנדרים שאינן לצורך שבת הוא מפאת 'ממצוא חפצך'.

הר"ן בפירושו עמ"ס נדרים (עז, א ד"ה מפירין) מביא טעם נוסף: "משום דכיון דצריך חכם או שלשה הדיוטות מיחזי כדינא", וא"כ נכלל איסור זה בדין שאין דנין בשבת (עי' ביצה לו, ב; שו"ע או"ח סי' שלט ס"א), והגם שבהפרת נדרים לא שייך הטעם של 'שמא יכתוב', כי אין בכך שום פסק דין שיש לכותבו, אכן מאחר ששאלת נדרים בפני דיינים 'מיחזא כדינא', נאסר.

והנה דין זה הוא שורש הנידון של זמן אמירת כל נדרי בכניסת ליל יום הכיפורים, דהנה הרא"ש במס' יומא (פ"ח סי' כח) כתב: "ונהגו לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן בשילהי שבת (קנז, א) ובמסכת נדרים (עו, ב עז, א) דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת", והדברים מובאים בטור (או"ח סי' תריט), ומקור קדום מצינו לזה בתשובות רש"י (המובאת בסידור 'אוצר התפלות', ח"ב תקנג, א): "ואין מתירין נדרים לא בשבת ולא ביו"ט אלא נדרים שהן לצורכי שבת ויו"ט, לפיכך מתחיל החזן בהתרת נדרים מקודם שקדשו היום", וכ"ה במהרי"ל (מנהגים הל' ליל יו"כ סי' ה): "אמר מהר"י סג"ל, כשבאים בבית הכנסת בליל כל נדרי, טוב הוא לאתחולי כל נדרי מבעוד יום, משום דהתרת נדר הוא, ואין מתירין נדרים לא בשבת ולא ביו"ט כי אם לצורך שבת ויו"ט, לפיכך יתחיל ש"צ כל נדרי טרם שיקדש היום".

אמנם, בעיקר הדברים העיר הב"ח (שם) כי דבר זה תלוי ביסוד הענין של 'כל נדרי', וכפי שנחלקו הראשונים - האם תוקן לאומרו כדי להתיר את הנדרים שנדרו בעבר, או שנועד כתנאי על הנדרים שעתידים לנדור שלא יחולו, וכנודע שדעת ר"ת היא - כפי שכתב הרא"ש שם - ש"נהגו לומר כל נדרי ביוה"כ להתנות על התנאים של שנה הבאה שאם ידור אדם בכעסו ויהא שכוח התנאי שלא יתקיימו נדריו ובשביל שביוהכ"פ מתקבצים כל העיר בבית הכנסת נהגו לומר ביום הכפורים", אמנם, הרא"ש עצמו הסיק כדעת שאר הראשונים: "ומיהו נראה כמנהג הקדמונים ולשון כל נדרי מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה ומתירין אותם כדי להנצל מן העונש", והרא"ש לשיטתיה שפיר כתב שיש לאמרו קודם שקדש היום, כי מאחר שאמירת כל נדרי היא מענין התרת נדרים, שפיר אין לאמרו אחרי שקידש היום, ד"אין נשאלין לנדרים שלא לצורך שבת ויו"ט", אכן, לדעת ר"ת ודכוותיה - שאין בזה כי אם מסירת מודעא על הנדרים העתידים, אין לזה שייכות להתרת נדרים שאסרו חז"ל לעשותה בשבת וביו"ט.

וביותר תמוה הדבר כלפי מה שכתב הרמ"א בהל' יוה"כ (שם ס"א): "ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, וממשיך בניגונים עד הלילה", הרי שהחמיר כדברי הרא"ש, ומאידך בהל' נדרים (יו"ד סי' ריא ס"א) נקט כדעת ר"ת, שאמירת כל נדרי היא מסירת מודעא על הנדרים העתידיים.

והא לך מה שכתב בזה הב"ח: "וקשיא לי, דלמאי דנוהגין כר"ת ואינו אלא מדין תנאי, אם כן שרי אפילו בשבת עצמו... וצריך לומר, מאחר דהתנאי הוא לבטל ולהתיר הנדר שידור, אם כן דומה קצת לדין התרת נדרים, ואתי לאיחלופי להתיר בעלמא נדר ממש בשבת או ביחיד, על כן החמירו להתחיל מבעוד יום ולהתיר בשלשה, ואין זה מצד הדין אלא מצד היותר נכון...". והדברים יתבארו ביותר לפי טעם האיסור שהוא משום טירחא או משום 'ממצוא חפצך', כי על פי סברות אלו שפיר יש לאסור בשבת וביו"ט גם כשאינו התרת נדרים ממש, כי סוף סוף יש כאן טירחא לעשות בשבת ויו"ט מה שניתן לעשות בחול, וגם זה 'חפצך' יחשב - לאסרו אחרי שקידש היום, והגם שאינו התרת נדרים ממש.

והנה גם לפי שיטת הרא"ש מצינו סברא להקל ולאמרו גם משתחשך, וכפי שכתב בשו"ת ריב"ש (סי' שצד) - כשדן במחלוקת הראשונים ביסוד אמירת כל נדרי, וז"ל בתו"ד: "וההיא ד'אין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת', אולי יאמר הרא"ש ז"ל גם כן, שכיון שאין זה רק למה שעבר כדי שיתכפר לו, והיום הוא יום סליחה וכפרה, לצורך היום חשיב ליה, או יאמר שהם אומרים אותו קודם ברכת זמן, ועדיין לא קבלו יו"ט עליהם", ומובן שמה שכתב בסוף דבריו, ש'אומרים אותו קודם ברכת הזמן ועדיין לא קבלו יו"ט עליהם', אינו מעלה ארוכה לאמרו כשכבר החשיך היום, כי אז אין הדבר תלוי כבר בקבלת יו"ט עליהם, אכן, מה שכתב לראשונה, ש'כל נדרי' נחשב צורך היום מעלה ארוכה גם לאמירה משתחשך, כי היות שיוכ"פ הוא יום מחילה וכפרה, והתרת נדרים היא חלק מהכפרה - כדי שלא יהיה עלינו עון נדרים, שפיר ניתן לעשותה גם בשבת ויו"ט, כי לצורך שבת ויו"ט נשאלין על נדרים (עי' 'טוב עין' להחיד"א סי' יח אות עא; 'כף החיים' סי' תריט אות כה).