גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רכ"ט מדור "עלי הדף"
מסכת עירובין
דף יג ע"ב

"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו"

אמר רבי אבא אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כבית הלל, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן, מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן וכו' (יג, ב).

בספרו 'כללי הגמרא' על ספר 'הליכות עולם' (שער החמישי אות ו) כתב מרן ה'בית יוסף' זי"ע אודות מאמר זה: "תמיה לי, אם לא היה הדין כדבריהם, וכי מפני רוב המדות הטובות שבהם קבעו הלכה כמותם. ואפשר דהכי קאמר, מפני מה זכו שיכוונו תמיד האמת כו', עד שמפני היותם אמת קבעו הלכה כמותם". המבואר מדבריו, שסיבת ההכרעה כמותן לא היתה בגלל מדותיהם הטובות בלבד, אלא שבגלל מדותיהם הטובות - ששרשן ממדת הענוה - זכו לכוין אל האמת, ולכן נקבעה ההלכה כמותן. (נכון לציין בזה מה שהביא החיד"א זי"ע ב'שם הגדולים' (מע"ס מע' ב אות נט) אודות חיבור 'בית יוסף' בעצמו: "ודע, שקבלתי מאדם גדול בחכמה ויראה, שקיבל מרב גדול שקיבל מזקנים, שנתגלה בדור מרן ז"ל שהיו הרמ"ק והאר"י וכל קדושים עמהם סיעת'א דשמיא, שישראל לפי הדור היו צריכים לספר זה שיקבץ כל הדינים ויגלה שרשיהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, ובאותו הדור היו נמצאים שלשה רבנים ראוים לזה, והם הרב מהר"ר יוסף טאיטצק והרב מרן [הב"י] והרב מהר"י בר לב, וכל אחד מהם היה ראוי למלאכה זו, והסכימו מן השמים ותנתן דת על ידי מרן הקדוש מפני ענותנותו היתרה...")

אולם ה'בית יוסף' לא הסביר כיצד תלוי דבר זה שנתכוונו אל האמת במדותיהם הטובות, ותחילה נביא בזה את דברי המהר"ל ב'באר הגולה' (הבאר החמישי) בביאור המאמר הנזכר: "ומעתה יש לשאול, מה עניין זה שתהיה הלכה כמותן, דבשביל שהיו משפילין עצמן אין ראוי שתהיה הלכה כמותן, כי ההלכה תולה בזה שהתורה שלהם לפי ההלכה, ולא מפני שהיו מקטינין עצמם. רק שאלו דברים כולם הוא סבה עצמית שיאמר דברים אמיתים לפי ההלכה, כי מאחר שהן נוחין נמשך דבריהן אחר האמת, כי כאשר יכעוס - הרי מכח הכעס נראה שרוצה להחזיק דבריו בכח וביד חזקה, ורוצה לנצח והוא סר מדרך האמת. וגם מפני שהן עלובין הוא סבה שאמרו דברים לפי ההלכה, שאם לא כן מכח שרוצה להתגדל על בעל מחלוקתו הוא סותר דברי בעל ריבו - אע"ג שאין האמת אתו. וכן מה שהיו שונים דברי בית שמאי והיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם, נראה שלא היו שונאים לדברי בעל ריבם מבקשים לדחות דברי זולתם אף כי האמת אתם, שכיון שהיו שונים דבריהם ודברי ב"ש והיו מקדימים דברי ב"ש, נראה שלא היו מכוונים לדחות דברי זולתם ולא היה מחלוקת שלהם מכת המנצחים, כי מי שהוא מכת המנצחים אין דבריו נמשכים אחר האמת, כי תמיד מבקש לנצח. ולא היו כל אלו הדברים בבית הלל לכך ראוי להיות הלכה כמותן, אע"ג שדברי בית שמאי טובים וישרים, כיון שיש לב"ה הכנה שראוי להיות דבריהם הלכה, לכך הלכה כבית הלל" (ע"ע בדבריו בבאר הראשון, וכן ב'נתיבות עולם' נתיב הכעס).

והנה החיד"א מביא ביאור נוסף בזה על פי דרכי הטבע, וז"ל ב'פתח עינים' (כאן): "אפשר לתת טעם דרך טבע, דמי שהוא עניו מסתפק אם כיון לאמת, שאינו מחשיב עצמו, וחוזר הרבה פעמים לעיין ולראות אם סברתו אמת, ועל ידי זה מכוין להלכה" (וכ"כ ב'ככר לאדן' סי' ז אות ג).

ביאור נוסף במאמר זה מצינו בתוספות רי"ד, וז"ל: "'ושונין דבריהן ודברי בית שמאי', פירוש, היו שונין הטענות והתשובות שהיה אומר להן ב"ש ומדקדקין בהן, ומתוך שמדקדקין בראיותיהן ובראיות של ב"ש עומדין על בוריו של דבר ומכוונין אליבא דהילכתא. אבל בית שמאי לא היו משגיחין בדברי בית הלל לדקדק בהן, ומתוך כך לא עמדו על בוריו של דבר, שלא היו נראין להן אלא דבריהן". הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל אב"ד לעמבערג בהערותיו על תוס' רי"ד (שם) ציין לדברי הרמב"ם (הגרי"ש בספריו הרבים מביא את הדברים מספר 'מורה נבוכים' ולא ציין איפה, ועיקר הדברים מובאים בשם הרמב"ם בספר 'מדרש שמואל' עמ"ס אבות פ"ה מט"ז) בביאור דברי הגמרא (סנהדרין יז, א): "אמר רב כהנא סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו, מאי טעמא כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה", וביאור הענין הוא, "משום ששכל אנושי עלול לטעוח, וכל עוד שלא בא על דרך הוויכוח יוכל לטעות, ומשבא לוויכוח זה אומר סברותיו וזה אומר סברותיו, יוכל להתברר הדבר איזה מהסברות נכונים יותר, ולפי זה כל שכלם אמרו לחיוב, יוכל להיות שכלם טעו, שלא באו על דרך ויכוח", וכך היה גם במחלוקת ב"ש וב"ה, בית שמאי שהיו חריפים לא טרחו לברר את טענות בית הלל, אך בית הלל שהיו ענווים חקרו גם בטעמיהם של ב"ש, והבינו את סברתם, ובכל זאת הגיעו למסקנא אחרת, שפיר זכו אז לכוין אל האמת, ולכן נקבעה ההלכה כמותם.

בנוסף לכל האמור, הרי שבכדי לזכות לכוין לאמיתה של תורה צריך לסייעתא דשמיא, והאחוזים ודבוקים במדת ענוה ושפלות רוח זוכים לכך, וכמו שכתב החיד"א (שם בספריו הנ"ל) בביאור סוד הענין: "ועוד י"ל, כי העניו השכינה עמו, ולהיותו משכן השכינה, והלכה רומז לה, ה' כלה (-היא השכינה. הלכה אותיות ה' כלה), והיא תורה שבע"פ, לכך מכוין להלכה כי השכינה שהיא הלכה היא שורה בו... ועוי"ל, כי כל הקושיות בהלכה והטעות באים מכח הסט"א, והעניו אין ס"מ מקטרג עליו... וכיון שאין עליו קטרוג הוא מכוין אל האמת, והכל הולך אל מקום אחד, דכיון דהוא מרכבה לשכינה כמו שנאמר 'אני את דכא', לכן אין מקטרגים עליו ומכוין להלכה כנתינתה מסיני".