אסרטיביות הלכתית / רפי זברגר

עירובין יא ע"א

הקדמה

למדנו במספר הלכות כי צריך לעשות ''צורת הפתח'' במבוי. למשל: מבוי מפולש לדעת תנא קמא, עושים צורת הפתח בעקמומית של המבוי, ולחי או קורה משני הפתחים הפונים לרשות הרבים. היום נלמד כיצד עושים בפועל צורת הפתח.  
 

הנושא

גופא, אמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה מן הצד - לא עשה ולא כלום.
דין ראשון אשר מלמד אותנו רב חסדא: את הקנה העליון של צורת הפתח יש לשים על שני הקנים המאונכים. אם חיבר את הקנה העליון לצידי הקנים העומדים – אין זה צורת הפתח, וכאילו לא עשה מאומה. 
ואמר רב חסדא: צורת הפתח שאמרו - צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת, ואפילו דלת של קשין.
מוסיף רב חסדא ומלמד כי צורת הפתח צריכה להיות חזקה דיו כדי שדלת תוכל לעמוד עליה, אפילו דלת קלה מאוד אשר עשויה מקשין. יש מחלוקת האם גם הקנה העליון צריך להיות חזק עד כדי להחזיק דלת או רק הקנים העומדים. 
אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: צורת הפתח - צריכה היכר ציר.
ריש לקיש מוסיף דין נוסף בצורת הפתח, שיהיה לה ''היכר ציר''. 
מאי היכר ציר? אמר רב אויא: אבקתא. 
מסבירה הגמרא כי היכר ציר הינו חור למטה בו שמים ציר, עליו הדלת נפתחת ונסגרת. למרות שבפועל אין ציר וגם אין דלת (צריך רק שיהיה ראוי לדלת, אך לא חייבים לשים דלת), אבל צריך שתהיה "אפשרות לשים ציר''. 
זהו דין דומה שיש במנחות בית המקדש: "כל הראוי לבילה – אין בילה מעכבת, וכל שאינו ראוי לבילה – בילה מעכבת''. כלומר צריך שכמות הסולת תהיה ראויה להיבלל עם השמן (עד שישים סאה), ולא כמות גדולה שאינה ראויה להיבלל. למרות שאין צורך לבלול, אבל צריך שיהיה ראוי לבלילה. כך גם אצלנו, צריך שיהיה ראוי לשים ציר לדלת.
אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי, אמר להו: אמר מר מידי בצורת הפתח? אמרו ליה: לא אמר ולא כלום.
רב אחא פגש את תלמידי רב אשי ושאלם, האם רבם, רב אשי, אמר איזה שהיא הלכה בנושא צורת הפתח? יש מפרשים כי השאלה הייתה ספציפית לגבי דינו של ריש לקיש, האם יש צורך בהיכר ציר או לא. יש מפרשים כי השאלה נסבה גם על דינו השני של רב חסדא, האם יש צורך שצורת הפתח תהיה חזקה להחזיק דלת. בכל מקרה, התלמידים ענו כי רב אשי לא אמר דינים אלו. יש המבינים מכאן, כי אמנם רב אשי חולק וסובר שאין צורך בהיכר ציר, או אף סובר כי אין צורך בצורת הפתח חזקה שיכולה להחזיק דלת. 
צורת הפתח שאמרו - קנה מכאן וקנה מכאן, וקנה על גביהן.
עתה הגענו לעיקר דין צורת הפתח, ותיאור של עשייתו: קנה מכאן וקנה מכאן וקנה יושב על שני הקנים העומדים. 
זוהי "הקדמה" לשאלה הבאה של הגמרא (דין זה כנראה היה ידוע, ולכן לא פתחו בו, אלא כאמור, מהווה הקדמה להמשך): 
צריכין ליגע או אין צריכין ליגע? רב נחמן אמר - אין צריכין ליגע, ורב ששת אמר - צריכין ליגע.
ישנה מחלוקת אמוראים, האם הקנה העליון חייב לגעת בשני הקנים העומדים או לא. רב נחמן אינו מחייב נגיעה, ורב ששת מחייב נגיעה ממשית. יש להעיר כי גם לפי רב נחמן, הקנה העליון חייב להיות ממש מעל שני הקנים העומדים, על אף שאינו נוגע בהם (וכך אנו שמים עירוב מסביב לעיר, שהיא בעצם צורת הפתח – חוט, העובר ממש מעל עמודים תחתיו).
אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה.
רב נחמן נהג כשיטתו, ועשה צורת הפתח ברחבת ביתו של ריש גלותא, כך שהקנה העליון (יכול להיות גם חוט, כאמור) לא נגע בקנים העומדים, אלא היה מעליהם. 
אמר ליה רב ששת לשמעיה, רב גדא: זיל שלוף שדינהו! אזל, שלף שדינהו. אשכחוהו דבי ריש גלותא, חבשוהו.
ראה רב ששת כי רב נחמן, בר הפלוגתא שלו בנושא זה, עשה כך צורת בפתח ברחבה שבבית ריש גלותא, בניגוד לדעתו של רב ששת. ציוה למשרתו, רב גדא, שילך ויעקור את הקורות הללו, כדי שאנשים לא יתירו לעצמם לטלטל שם, כאשר לפי דעתו של רב ששת אין זו צורת הפתח. רב גדא עשה כמצוות רב ששת אדונו ועקר את צורת הפתח. משרתי ריש גלותא ראו אותו, חשבו שעשה זאת מדעתו וחבשו אותו בבית האסורים. 
אזל רב ששת קם אבבא, אמר ליה: גדא פוק תא - נפק ואתא.
לאחר מכן, רב ששת הלך לבית האסורים וקרא לרב גדא לצאת משם, ואמנם משרתי ריש גלותא הבינו כי רב גדא עשה זאת במצוות רב ששת אדונו, ושחררוהו. 
 

מהו המסר

ננסה לתהות על מעשיו של רב ששת ומשרתו. רב ששת כאמור חלק על רב נחמן באופן הנחת הקורה העליונה של צורת הפתח. רב ששת סבר כי יש להצמיד את הקורה העליונה לקורות התחתונות, ורב נחמן לא חייב זאת. לאחר שרב נחמן עשה בפועל כדעתו בבית ריש גלותא, חשב רב ששת כי אנשים יטעו ויטלטלו שם במקום שלפי דעת רב ששת ממש אסור. חשב ועשה מעשה. לא התפלפל עם רב ריש גלותא. לא נכנס לדיון הלכתי צרוף אלא פשוט ציווה על משרתו לעקור את הקורות, כדי שאנשים לא יטעו לטעמו.
לומדים מכאן פרק חשוב באסרטיביות. רב ששת ישר עשה את המעשה הרצוי לטעמו, כדי שלא תצא תקלה בביתו של ריש גלותא, האדם החשוב ביותר באזור. ובאמת, אנו רואים כי אנשי ריש גלותא כיבדו את רב ששת, ושחררו את עבדו מבית האסורים. יש להניח שהם גם לא הקימו מחדש צורת הפתח בשיטתו של רב נחמן, מפני כבודו של רב ששת.
פעמים יש לעשות מעשה מיידי ולא להסתפק בדיונים תיאורטיים גרידא – אסרטיביות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]