מה פשר הכחשתו של החזון איש?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין יא ע"א
בגמרא נזכר המושג: "פתחי שימאי", ומפרש רש"י שהכוונה היא לפתחים שוממים או מקולקלים שחסרים תיקון. פתחים כאלו אינם חייבים במזוזה ואף אינם מתאימים לעירוב שבו צריך שתהיה צורת הפתח מתוקנת.
בעיר בני ברק היה העירוב בנוי מעמודי עץ שעליהם חוט שיצר את "צורת הפתח". מסופר על החזון אי"ש (בספר ארחות רבינו) שפעם פגש אותו מישהו וראה שהוא מקלף ומוריד את קליפות העץ שהיו בולטות מהעמוד של העירוב העירוני. אותו אדם שאל את החזון איש האם הוא עושה זאת בגלל שהוא חושש ל"פתחי שימאי", מכיוון שצורת הפתח אינה מתוקנת כהלכה. החזון איש ענה לו שהסיבה שהוא מקלף את הקליפות היא פשוט כדי ליפות את העמודים, משום שנאמר: "זה אלי ואנוהו", וצריך ליפות כל חפץ של מצווה. שאל אותו אותו אדם: איזו מצווה יש בצורת הפתח הזו? ענה לו החזון איש שמכיוון שמטרת העמודים היא להתיר טלטול בשבת יש לזה קשר למצווה ולכן הם צריכים להיות יפים ומסודרים.
אכן, בספרו חזון איש (יו"ד סימן קעב סק"א) הוא כותב שיש ליטול את העוקצים מעמודי העירוב, וכוונתו שם היא לא רק משום יופי המצווה, אלא כדי שלא יהיו פתחי שימאי. ייתכן שלא רצה לומר זאת לאותו אדם ששאל, משום שזוהי חומרא שאינה מעיקר הדין, לכן הסביר לו שרוצה ליפות את העמודים, שהוא עניין שכל אחד צריך להקפיד עליו, אך הוא עצמו אכן חשש לכך. אולי חשש החזון איש לדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה,יא) הכותב שראוי לחכם לדקדק ולהחמיר על עצמו ולעשות לפנים משורת הדין, ומוסיף: "והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם", מלשון הפסוק (קהלת ז,טז): "אל תהי צדיק הרבה... למה תשומם".
