עצת חכמים / רפי זברגר

עירובין י ע"א

הקדמה

בדף הקודם הובאו דברי רבה בר רב הונא הסובר: לחי הנראה מבחוץ ושווה מבפנים נידון משום לחי. 
משמעות הלכה זו: האם הלחי נמשך לאורך הכותל בתוך המבוי, כך שלא נראה בתוך המבוי שיש לחי (שווה מבפנים), אך עוביו של הלחי הוא פחות משיעור עוביו של הכותל, כך שרואים את הלחי מבחוץ (נראה מבחוץ), לחי מסוג כזה נחשב לחי להתיר טלטול ארבע אמות במבוי, כדברי רבה בנו של רב הונא. 
 

הנושא

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא.
רב יוסף שהיה תלמידו של רב הונא אמר כי לא שמע את דינו של רבה בנו של רב הונא, מרב הונא, לכן מסתבר כי זהו דין שלמד רבה מעצמו. אם הדברים היו בשמו של רב הונא היו הולכים לאורו, ופוסקים כמוהו. אך מכיוון שרבה כנראה אמרו, הרי רב יוסף היה גדול ממנו, ולכן ''אינו מחויב'' להלכותיו. 
אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן:
אביי שהיה תלמידו של רב יוסף שמע את אימרתו של רבו, ואמר לו כי רב יוסף אמנם שמע דין זה מרב הונא, וכנראה שכח (אמנם למדנו במספר מקומות בש''ס כי ''רב יוסף חלה ושכח תלמודו'' , ובמקרים רבים אביי תלמידו הזכיר לו).
דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי, פחות מארבע אמות - נידון משום לחי, ומשתמש עם חודו הפנימי. ארבע אמות - נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכולו.
אביי מצטט את דברי רב יוסף רבו בשם רב הונא: לחי העומד בהמשך לדופן המבוי, באורך הפחות מארבע אמות, נחשב כלחי של המבוי ומתיר טלטול במבוי, מהקו הפנימי של הלחי. אך אם אורך המבוי ארבע אמות או יותר – מחשיבים את האוויר כנגדו כחלק מן המבוי, ואסור לטלטל במבוי, כיוון שאין כאן לחי המתיר זאת (בהנחה שלא שמו לחי אחרת).
ואת אמרת לן עלה, שמע מינה תלת: שמע מינה - בין לחיין אסור, ושמע מינה - משך מבוי בארבע, ושמע מינה - נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי.
אביי ממשיך ומצטט את רב יוסף רבו, אשר אמר על דברי רמי בר אבא בשם רב הונא שלמדנו זה עתה, כי ניתן ללמוד מפסיקה זהו שלוש הלכות עקרוניות:
1. מהדין הראשון שפסק רב הונא כי הלחי אשר גודלו פחות מארבע אמות מתיר טלטול במבוי מהחוד הפנימי, ניתן ללמוד אין לטלטל באוויר שכנגד הלחי (הסברנו כבר כי ''בין לחיים'' הכוונה באוויר שכנגד הלחי).
2. מהדין השני המחשיב לחי באורך ארבע אמות כמבוי אנו למדים כי אורכו (משך) של המבוי הוא לפחות ארבע אמות
3. מהדין הראשון המתאר לחי הנמשך לאורך קיר הכותל הפנימי (שווה מבפנים) אך צר יותר ונראה מבחוץ אנו למדים כי ''נראה מבחוץ ושווה מבפנים" – נידון משום לחי. 
והלכתא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי.
וכך אמנם נפסקה ההלכה. 
תיובתא והלכתא?
מקשה הגמרא: כיצד נפסקה ההלכה בניגוד למסקנה שהסקנו בתחילת העמוד. למדנו שם כי "נראה מבחוץ ושווה מבפנים" אינו נידון לחי, ואיך קבעה הגמרא כי להלכה, "נראה מבחוץ ושווה מבפנים" – נידון משום לחי? 
אין, משום דתני רבי חייא כוותיה:
עונה הגמרא תשובה מעניינת: למרות שראינו מחלוקת בין ברייתות בדין זה, הרי שאם רבי חייא סובר כי "נראה מבחוץ ושווה מבפנים" נידון משום לחי, יש לפסוק לפי אותה ברייתא הסוברת כך. 
 

מהו המסר

ראינו כי למרות שהגמרא הגיעה למסקנה כי ''נראה מבחוץ ושווה מבפנים – אינו נידון משום לחי'', פוסקים בכל אופן כי לחי כזה נידון משום לחי, משום שרבי חייא סובר כך. אם יש תנא דמסייע, ואנחנו נוסיף ''תנא חשוב ומשמעותי'' (רבי חייא היה "מדקדק בברייתות") הרי זה גובר על קושיות אלו ואחרות, ואנו הולכים ופוסקים לאורו של אותו תנא.
נלמד מכאן מסר מעניין גם לחיים. הרבה מצבים אנו מתלבטים בחיים בין שתי דרכים. בין שתי הנהגות וכדו' כיצד ואיך לנהוג הלכה למעשה. יש צדדים לכאן וצדדים לכאן, וקשה לנו להכריע. העצה אשר למדנו כאן, היא ללמוד דוגמא מ''אנשים גדולים''. זו לא בושה להתייעץ וללמוד. ניוועץ באנשים שאנו סומכים עליהם, חושבים שיש להם חכמת חיים, ושכל ישר, ונלמד מהם כיצד לנהוג למעשה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]