"פרוץ מרובה" מותר בלימוד התורה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
עירובין י ע"א
בכל המחיצות של רשות היחיד לעניין שבת הכלל הוא שאסור שיהיה "פרוץ מרובה על העומד", כלומר שאסור שהפתחים או הפרצות במחיצה יהיו רבים יותר מאשר המחיצה עצמה, אולם ישנו מצב אחד יוצא דופן, והוא: "פסי ביראות", אותן מחיצות שהתירו חכמים לעשות כדי לאפשר למלא מים מבור שהוא רשות היחיד לשטח שלידו, שם התירו לעשות מחיצות אף על פי שה"פרוץ מרובה על העומד".
התורה נמשלה למים, כמו שאמרו חז"ל (ב"ק יז,א). על פי זה, בהלכות אלו אפשר למצוא רמז לייחודיות של לימוד התורה.
במצב רגיל בו על האדם לשמור את מצוות התורה חובה להקפיד על כך שיהיה "עומד מרובה על הפרוץ", כלומר שכוונותיו ומחשבותיו ומעשיו יהיו לתכלית של שמירת התורה ולא לשם מילוי תאוותיו. בעניין זה נוהג הכלל: "רובו ככולו", אם פעולותיו הן ברובן לשם שמים, גם אם יש בו פה ושם קצת פעולות אחרות, הרי הוא רובו זכאי שהינו צדיק. לכן סתם מחיצה צריך שיהיה בה העומד מרובה על הפרוץ.
אולם כאשר אדם לומד תורה, גם אם בתחילת הדרך רוב מעשיו ורוב כוונותיו היו בעיקר לצורך עצמו, לימוד התורה ישפיע עליו לטובה, כמו שאמרו חז"ל (איכה רבה פתיחתות): "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב". לכן במחיצה המיועדת להתיר שאיבת מים אין צורך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, כי גם אם בהתחלה הפרוץ מרובה על העומד, מתוך שלא לשמה בא לשמה ומובטח הוא שעם הזמן תיסתם הפירצה.
