חיבור לטוב / רפי זברגר

עירובין ט ע"א

הקדמה

למדנו בדף הקודם על הדין של תחת הקורה ובין הלחיים (מבוי שהותר על ידי לחי (אחד), נקרא בגמרא ''בין לחיים'' בלשון רבים במובן של ''מבואות שהותרו על ידי לחיים''), האם מותר לטלטל או שמא לא, אנו ממשיכים בנושא זה.
 

הנושא

תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: בין לחיים, ותחת הקורה - נידון ככרמלית.
רבי זכאי ציטט ברייתא לפני רבי יוחנן, הפוסקת כי תחת קורה, או בקו הלחי של המבוי - אין לטלטל, כיוון שהמקום מוגדר ככרמלית. 
אמר ליה: פוק תני לברא.
רבי יוחנן אמר לרבי זכאי כי ברייתא זו אינה נכונה, ו''יש להוציאה מכותלי בית המדרש''. נלמד מחלוקת אביי ורבא, מה בדיוק סבר רבי יוחנן. 
אמר אביי: מסתברא מילתיה דר' יוחנן תחת הקורה, אבל בין לחיין - אסור.
אביי אומר כי רבי יוחנן סובר שרק תחת הקורה מותר לטלטל, אבל ''בין לחיים'' נידון ככרמלית ואסור בטלטול. סברה זו למדנו כבר בדברי רב חסדא בדף הקודם. הסבר: קורה – עובייה טפח, ואילו לחי – עוביו ''משהו'', ויש חשש שאם נתיר לטלטל שם, עלולים להוציא גם לרשות הרבים. 
ורבא אמר: בין לחיים נמי מותר.
ורבא סובר כי רבי יוחנן התיר טלטול גם ''בין לחיים''. הגמרא מפרטת את מקורות אביי ורבא:
אמר רבא: מנא אמינא לה? דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו.
רבא מוכיח את דעתו, מדין אחר של רבי יוחנן אשר פסק לגבי ''מקום פטור''. זהו מקום שאין בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים – מותר להוציא מרשות הרבים למקום זה (בלשון הגמרא ''לכתף''), וכן מרשות היחיד למקום זה, אך אסור להוציא מרשות אחת למקום פטור, ולאחר מכן ממקום פטור לרשות אחרת (בלשון הגמרא: ''שלא יחליפו''). 
למד רבא מדין זה של רבי יוחנן כי הוא כנראה סובר שגם ''בין לחיים'' יהיה מותר לטלטל, כיוון שזהו מקום יותר קטן ממקום פטור. 
ואביי, התם - בגבוה שלושה.
אביי דוחה את ראייתו של רבא, ומסביר כי מקום פטור אשר עליו דיבר רבי יוחנן הינו בגובה של שלושה טפחים, וניכר כי זהו מקום בפני עצמו, ולכן התיר רבי יוחנן לכתף עליו. אבל ''בין לחיים'' אינו מקום מוגדר וניכר, ולכן יש חשש שאם נתיר לטלטל שם, עלולים גם להוציא לרשות הרבים. 
אמר אביי: מנא אמינא לה? דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו.
אביי מוכיח מדברי רב (שאין חולק עליו) כי רבי יוחנן אוסר לטלטל ''בין לחיים'' שהרי רב פסק שכדי לטלטל בתוך הפתח (בין שתי מזוזות הפתח, שהן כמו לחיים) אין לטלטל אלא אם כן שמו לחי נוסף להיכר. 
וכי תימא דאית ביה ארבעה על ארבעה? והאמר רב חנין בר רבא אמר רב: תוך הפתח אף על פי שאין בו ארבעה על ארבעה - צריך לחי אחר להתירו.
הגמרא דוחה אפשרות לייחס את פסקו של רב רק לפתח שגודלו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (מקום חשוב המצריך לחי להתירו), כיוון שרב חנין אמר בשם רב, כי צריך לחי גם כאשר אין בגודל הפתח ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.
ורבא, התם - דפתוח לכרמלית.
רבא דוחה את ראיית אביי מדברי רב, וסובר כי בדבריו אלו של רב (המחייב לשים לחי אחר להתירו) מתייחס לפתח הפתוח לכרמלית ולכן ''מחברים'' את מקום הפתח עם הכרמלית, ואז יש כבר מקום חשוב של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ולכן מחייב רב לשים לחי אחר להתירו. 
אבל לרשות הרבים מאי שרי, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?
תמיהה הגמרא מיד על דחייה זו ושואלת: כיצד ייתכן להחמיר יותר בפתח הסמוך לכרמלית, ביחס לפתח הסמוך לרשות הרבים. שהרי הוצאה לרשות הרבים (מרשות היחיד) אסורה מן התורה, והוצאה לכרמלית אינה אסורה אלא מדברי חכמים. לשון תמיהה זו בגמרא מנוסחת במשפט: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא – האם ''האזרח'', היהודי משכבר הימים נמצא על הארץ, ודווקא הגיור, שזה עתה התחבר לעם ישראל – דווקא הוא נמצא בשמיים?
אין - מצא מין את מינו וניעור.
עונה הגמרא תשובה מעניינת: באמת נכון – הכרמלית ש''בין הלחיים'' ''מתחברת'' דווקא אל כרמלית הסמוכה לה מדין ''מצא מין את מינו וניעור'', ואינה מתחברת לרשות הרבים, למרות שדינה יותר ''חמור'' מכרמלית. 
זהו כלל בנושא תערובות, המלמד אותנו כי ''יש חיבור'' טוב ויציב יותר בין שני מרכיבים זהים (מין את מינו) ואז הם ''מתעוררים'' ונחשבים כיחידה אחת. לכן אצלנו, הכרמלית שבין הלחיים ''מתחברת'' לכרמלית הסמוכה לה, ומהווה גודל משמעותי של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, המחייב לחי אחר להתירם. 
 

מהו המסר

ניתן לייחס דין זה של ''מצא מין את מינו וניעור'' אשר למדנו זה עתה, גם לנושאים חברתיים בינאישיים. אדם טוב מתחבר לאנשים טובים. אדם פחות טוב יכול להתחבר לאנשים כמותו. אדם עשיר ''מתחבר'' לאנשים עשירים. אנשים שמקורם בתרבות מסוימת, מתחברים לאנשים אחרים בעלי אותה תרבות, וכן הלאה על זה הדרך.
מתוך יישום זה של הכלל ''מצא מין את מינו וניעור'' ניתן להסיק מסקנות חינוכיות חשובות מאוד. כדי לחנך את ילדינו, תלמידינו לעשייה ברוכה וחיובית, יש להשתדל לחברם לאנשים כאלו. למצוא את הילדים הטובים שכל מטרתם לסייע ולעזור לאחר, ולהשתדל לחבר את ילדינו אליהם. ''מצא מין את מינו וניעור''.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]