מה מקפידים לעשות תחת כיפת השמים?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין ט ע"א

בגמרא נזכר שלדעתו של רבן שמעון בן גמליאל אומרים "לבוד" במרחק של עד 4 טפחים, לעומת דעת חכמים ש"לבוד" הוא רק עד 3 טפחים, כלומר ששני דברים שנמצאים במרחקים הללו נחשבים כמחוברים, ומשמע בגמרא שאומרים זאת גם לחומרא.

ישנם ראשונים שכתבו שכל העניין של לבוד נאמר רק להקל ולא להחמיר, וכן פוסק הרמ"א לעניין טומאת מת (יו"ד שעא,ד) שלא אומרים לבוד להחמיר, אולם כמה אחרונים, וביניהם המגן אברהם (תקב סק"ט) הקשו על כך, בין השאר מסוגיית הגמרא כאן, שמשמע ממנה שאומרים לבוד גם להחמיר.

על פי זה פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלפי מנהג האשכנזים שעורכים חופה דווקא תחת כיפת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים (רמ"א אה"ע סא,א), שאפילו ביום קר וגשום, אין לערוך את החופה בתוך בית, גם אם יש פתח בגג הבית, אם רוחבו של הפתח אינו עולה על שלושה טפחים, כי אז הוא נחשב כסתום מדין "לבוד" ונמצא שהחופה לא נערכה תחת השמים אלא תחת הגג.

הפוסקים האשכנזים החמירו מאוד להקפיד לקיים את החופה תחת השמים. לעומת זאת בברכת הלבנה, שגם לגביה פוסק הרמ"א (או"ח תכו,ד) שאין מקדשין הלבנה תחת הגג, כתבו הפוסקים ששם אין זה אלא לכתחילה, משום שקידוש הלבנה הוא כהקבלת פני השכינה ואין זה מכובד להישאר תחת הגג, אלא ראוי לצאת לכבוד זה, אולם במצב שבו הדבר קשה או שיש מניעות אחרות העיקר הוא שאפשר לראות את הלבנה ואז ניתן לברך עליה גם כאשר נמצאים תחת גג.