סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

מהו היתרון של היחיד על פני הרבים?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

עירובין ג ע"א

  

סכך הסוכה וגם קורת המבוי אסור שיהיו גבוהים מעשרים אמה. במצב שבו חלק מהקורה או הסכך נמצאים בתוך עשרים וחלק מעל עשרים, לפי אחת הגרסאות המבוי פסול והסוכה כשרה, כי אם רואים את העובי העליון שמעל עשרים אמה של הסכך או הקורה כאילו הוא אינו קיים, ונשאר סכך דק מאוד או קורה דקה מאוד, מכיוון שהסוכה שייכת לאדם אחד אפשר לסמוך על כך שהוא יהיה אחראי ויוודא שהסכך הדק שנשאר עומד במקומו וכהלכתו, אולם הקורה ששייכת לכל תושבי המבוי – אין אדם מסוים שידאג לכשרותה, כשם שתבשיל ששייך לשותפים אינו חם כראוי ואינו קר כראוי, כי כל אחד סומך על השני והאחריות "נופלת בין הכסאות". כלומר: יש סיכוי גדול יותר שייעשה כראוי דבר המוטל על אדם אחד בלבד מאשר דבר המוטל על יותר מאדם אחד.

על פי עיקרון זה ביאר הרב יששכר שלמה טייכטל זצ"ל (משנה שכיר, מועדים פסח) את מה שנאמר (שמות ו,יג): "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים", כלומר ששניהם נצטוו בשליחות זו לילך אל פרעה בשביל להוציא את ישראל, ואפשר היה לחשוש שכל אחד מהם יתרשל בדבר, בדומה לקדירה של שותפים, משום כך בא הכתוב וסיפר בשבחם שכל אחד הזדרז לעשות את שליחות הבורא כאילו הדבר היה מוטל רק עליו, ועשו את השליחות בשלימות כמו שצוה הבורא יתברך. לכן נאמר לאחר מכן בלשון יחיד (שמות ז,ו): "ויעש משה ואהרן" כלומר שכל אחד עשה הדבר כאילו רק הוא נצטווה, והתקיים בדיוק: "כאשר צוה אותם ה' כן עשו".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר