האם הרמב"ם איחל "מזל טוב"?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קנו ע"א
רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל.
המחלוקת הזו, האם קורות ימי חיי האדם תלויות במזל, המשיכה מזמן חז"ל לאורך השנים, ונחלקו בה הראשונים והפוסקים.
הרמב"ם ביטל את השפעת המזלות מכל וכל ובהתאם לכך, פוסק להלכה שאין להתחשב כלל במזלות ובאסטרולוגיה (הלכות עבודה זרה יא,ט): "וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה". לעומת זאת בתשובה המיוחסת לרמב"ן (שו"ת המיוחסות סי' רפג) כתוב שאסור לפעול כנגד המזלות ואם ראה אדם באצטגנינות יום שבו מזלו לא טוב צריך להישמר ממנו ולא לסמוך על הנס.
גם הפוסקים שלאחר מכן נחלקו בדבר. הטור (יו"ד סימן קעט) מביא להלכה את דברי הרמב"ם שכל ענייני האסטרולוגיה הם "כזבים, שהסכלים מדמין שהם דברי אמת". לעומת זאת הרמ"א בהגהתו לשולחן ערוך (שם סעיף ב) כותב על פי הרמב"ן: "במה שאדם יודע שהוא כנגד המזל, לא יעשה ולא יסמוך על הנס, אלא שאין לחקור אחר זה משום תמים תהיה (דברים יח, יג)".
לכאורה נראה שהרמב"ם לא השתמש בביטוי המקובל "מזל טוב". האם המנהג שהתקבל בעם ישראל לאחל "מזל טוב" מהווה סימן שדעת הרמב"ם לא התקבלה?
