אמירה בדבר האסור לאומר ומותר לעושה
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קנא ע"א
בגמרא נאמר בשם שמואל שמותר לאדם לומר לפני שבת לחברו שיהיה בשבת מחוץ לתחום: "שמור לי פירות שבתחומך", למרות שלמי שאומר זאת אסור להגיע לאותם פירות, כלומר מותר לאדם לומר ליהודי לעשות בשבת דבר שמותר לעושה ואסור לאומר.
ב"בירור הלכה" מובא שעל פי זה כתב הרשב"א בשם התוספות שמותר לאדם שכבר קיבל שבת מבעוד יום לומר לחברו שעדיין לא קבל את השבת שיעשה עבורו מלאכה, וכך מובא בשולחן ערוך (רסג,יז) בשם "יש אומרים".
הלבוש הבין שדברי הרשב"א נאמרו רק לגבי יום שישי, שבו מי שעדיין לא קיבל שבת רשאי לעשות מלאכה עבור זה שקיבל את השבת, אולם אין לומר כן במוצאי שבת שיהיה מותר לאדם שלא הבדיל לומר לחברו שהבדיל לעשות מלאכה בשבילו, משום שאיסור עשיית מלאכה במוצאי שבת לפני ההבדלה חמור יותר, שכן הוא נמשך מקדושת השבת שממשיכה למוצאי השבת. לעומת זאת הרמ"א, רבו של הלבוש, כתב להיפך, שהאיסור במוצאי שבת קל יותר ולכן אם הדבר מותר ביום שישי, כל שכן שמותר במוצאי שבת.
על פי העיקרון הזה שמותר לאדם לומר לחברו לעשות דבר שמותר לו, גם אם אותו דבר אסור לאומר, פסק הגר"מ פיינשטיין זצ"ל (אגרות משה או"ח ח"ב סימן צט) שמותר ליהודי הגר בחוץ לארץ וחייב לשמור יום טוב שני, לומר לפועליו היהודיים בארץ ישראל שיעשו מלאכה במפעל שלו בארץ ביום טוב שני, כי למרות שלו עצמו אסור לעשות מלאכה באותו יום – להם הדבר מותר.
