יישור קו / רפי זברגר

שבת קמו ע"א-ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה בעמוד א' העוסקת ב''תיקון כלי'' בשבת, האסור משום ''מכה בפטיש'':
שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי.
מותר לשבור חבית, על מנת לאכול את תאנים היבשות (גרוגרות) המונחות בכלי, ואין זה נחשב כ''תיקון כלי'', אם אינו מתכוון לעשות ''פתח יפה'' לחבית. 
ואין נוקבין מגופה של חבית - דברי ר' יהודה, וחכמים - מתירין.
לגבי עשיית חור (נקב) בפקק (מגופה) של החבית ישנה מחלוקת תנאים. רבי יהודה אוסר, כיוון שלדעתו, עשיית פתח בפקק הינה ''תיקון הכלי''. לעומתו, חכמים מתירים, כי אין זה דרכו של אדם לפתוח כך את הפקק. 
רב חסדא גורס באופן שונה את המשנה, ולפי גרסתו כולם מסכימים כי מותר לעשות נקב בחלק העליון של המגופה, ומחלוקת התנאים הינה רק ב''צד המגופה''. 
ולא יקבנה מצדה. 
יש מחלוקת אמוראים בגמרא מה כוונת המשנה ''מצדה''. האם בצידה של המגופה או בצדה של החבית. 
למדנו זה עתה, כי רב חסדא סובר שמחלוקת התנאים היא בצידה של המגופה, ולפיו - פסקה זו של המשנה (ולא יקבנה מצידה) עוסק בצד החבית, שם אסור לכולי עלמא לעשות נקב. 
לפי רב הונא, מחלוקת התנאים היא ''למעלה'' של המגופה, ולפיו – כולם מסכימים כי אין לעשות חור בצד המגופה, ובוודאי שאין לעשות חור בצידה של החבית. 
ואם היתה נקובה - לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח.
מוסיפה המשנה ללמד כי אין לסתום חור (שהיה מוכן מערב שבת) בשעווה (או כל "חומר סתימה קשיח" אחר) , שמא יבוא להחליק את השעווה, ואז יעבור על אב מלאכה ''ממחק''. 
אמר רבי יהודה: מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב, ואמר: חוששני לו מחטאת.
רבי יהודה מספר כי אמנם קרה מקרה בו סתמו חור בשעווה, ורבי יוחנן אמר על כך, כי יש חשש שמרחו את השעווה על גבי החבית, ואז עברו על איסור דאורייתא של ממחק.  

הנושא

ביחס לדין במשנה ואם היתה נקובה - לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח ישנה מחלוקת אמוראים לגבי סתימת חור בחומרים אחרים. 
מישחא: רב – אסר, ושמואל - שרי.
גם בסתימת חור על ידי שמן עבה יש חשש של מירוח השמן על גבי החבית, אבל בכך אין עוברים על איסור ממחק מדאורייתא, כיוון שאיסור ממחק הוא רק על דבר קשיח ממש. בכל אופן יש מחלוקת אמוראים במקרה זה. רב אוסר, ושמואל מתיר. והגמרא מיד מסבירה: 
מאן דאסר - גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי - לא גזרינן. 
רב גוזר, שמא אם נתיר לו בשמן יבוא לסתום גם בשעווה, ואז יעבור על איסור דאורייתא. ושמואל לא גוזר. 
בהמשך הגמרא, מובאת עוד שתי מחלוקות בין רב לשמואל באיסורים דומים בשבת, אנו נתמקד באחת מהן: 
בי סדיא: רב – אסר, ושמואל - שרי.
בדים המשמשים במקום כרית (בי סדיא), רב אוסר לטלטלם בשבת. האיסור חל גם כאשר מתעטף בהם, כיוון שזה לא דרכם, ולכן הם מוגדרים כמו ''משא''. שמואל התיר לטלטלם באופן זה, כיוון שהוא מגדיר זאת כלבוש ולא כ''משא''. 
הגמרא ממשיכה להגדיר בייתר פירוט את מחלוקת רב ושמואל. 
ברכין - דכולי עלמא לא פליגי דשרי, בקשין - דכולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי במיצעי: מאן דאסר - מיחזי כמשוי, ומאן דשרי - לא מיחזי כמשוי.
בבדים רכים אין מחלוקת, ולפי כולם מותר להתעטף בהם, כיוון שזה דרכם. לעומת זאת, אין דרך להתעטף בבדים קשים, ולכן גם כאן אין מחלוקת וכולם אוסרים, ומגדירים טלטול כזה כ''משא''. מחלוקת האמוראים בבדים שאינם רכים ואינם קשים. רב מדמה אותם לבדים קשים ואוסר. שמואל מדמה בדים כאלו לבדים רכים, ולכן מתיר. 
והא דרב, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר: דרב איקלע לההוא אתרא, דלא הוה ליה רווחא. נפק יתיב בכרמלית, אייתו ליה בי סדיא, לא יתיב. מאן דחזא סבר - משום דבי סדיא אסור.
מעירה הגמרא, כי לא שמענו את פסקו של רב במפורש, אלא למדנו זאת מהתנהגותו: רב נקלע למקום מסוים, בה נתבקש לדרוש, אך לא היה שם מספיק מקום, ולכן יצא לכרמלית ושם דרש את דרשתו. הביאו לפניו סדינים (בי סדיא) כדי שישב עליהם ויהיה לו יותר נוח, ולא הסכים לקבלם. אנשים שראו זאת חשבו כי רב אוסר לטלטל "בי סדיא''. 
ולא היא. דרב אכרוזי מכריז: בי סדיא שרי, ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו. ומאן נינהו - רב כהנא ורב אסי.
דוחה הגמרא את ''ההוכחה'', ולא עוד, אלא שהוא אפילו אמר במפורש כי מותר לטלטל בי סדיא. הסיבה שלא רצה להשתמש באותם בדים שהביאו לו, ''משום כבודו רבותיו''. באותו מקום ישבו גם רב כהנא ורב אסי, ולהם לא היו בדים כאלו, ולכן, גם רב לא רצה לשבת על בדים, כאשר חכמים אחרים יושבים ללא הבדים.  

מהו המסר

הנהגתו של רב באותו מקום מלמדת אותנו מסר חשוב מאוד. רב לא היה מוכן לשבת על בדים, בשעה שחבריו החכמים יושבים ללא בדים. מדובר ביציאה החוצה מן הבית, כאשר הוא יושב על כסא לא כל כך נוח, והתלמידים החכמים יושבים או עומדים לפניו. הוא מביט ומסתכל מה התנאים של התלמידים המקשיבים לו. אינו נשאר בד' אמותיו, גם כאשר המצב הוא זמני ולא סטנדרטי. הוא משקיף, מסתכל, בוחן ובודק גם את סביבו. הוא מנסה להבין מהם ''תנאי שירות'' של תלמידיו. לאחר שראה זאת, אינו מוכן לקבל תנאים טובים יותר מאשר לתלמידיו מאזיניו.
נלמד מדרכו זו של רב, וננסה להביט ולראות מה קורה מסביבנו. האם יש אנשים ''ללא בדים'' ואנחנו מתכסים ומתעטפים ב''בדים''. אם אמנם ''גילינו'' מסביבנו חברים הזקוקים למשהו שיש לנו, נשתדל עד כמה שניתן ''ליישר קו'', ולהעניק לקרובים אלינו, עד כמה שידינו משגת.

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]