לשחרר את השקים הרעים / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
שבת קנג ע"א
ושאינן ניטלין בשבת - מתיר החבלים, והשקין נופלין מאיליהם.
אני מנסה לעלות בקדושה, אבל דווקא אז מגיעות מחשבות זרות שאינני יודע מהיכן הגיעו. למה זה קורה? מה אני עושה במצב כזה?
הסיטואציה הזו, מתוארת בספרו של רבינו הגדול הבעש"ט הקדוש, כתר שם טוב (אות רפז). שם הוא מסביר כי כל מחשבה בנויה ממילים, וכל מילה בנויה מאותיות.
האותיות לכשעצמן הן כוחות המשמשים לקדושה, כאשר צירופם יחד יוצר מילים חיוביות ובונות, אך הכוחות הללו יכולים גם להיות אזוקים וקשורים אל הטומאה, כאשר צירופם יחד מייצר מילים שליליות והורסות.
המצב הזה שבו האותיות משמשות את דברי הטומאה, מתואר בחסידות ובקבלה כנפילה אל הקליפות. שכן, כאשר מהותו של דבר מסוים מוסתרת ברוע, הדבר דומה לקליפה שמסתירה על הפרי, ואיננה מאפשרת לראות את טיבו וטובו.
כאשר אדם מבקש לעלות מעלה בקדושה, משמים מבקשים לבדוק ולבחון האם הוא ראוי ומסוגל לכך, ולכן מזמנים לו מחשבות זרות הקשורות לדרגה שאותה הוא מנסה להשיג.
אם הוא מנסה להשיג יראת ה' נוספת, יזמנו לו ניסיון במחשבות הקשורות ביראה מענייני העולם הזה, אם זה באהבת ה' נוספת, יזמנו לו מחשבות הקשורות באהבה לענייני העולם הזה, וכך הלאה. מטרת הניסיון היא לבדוק האם הוא נחוש וממקוד במטרה להשיג קרבת ה'.
החכמה הגדולה היא לזהות כיצד אותן מחשבות עוותו והן משמשות כעת את הרוע, אך למעשה הן אכן שייכות לתחומי הקדושה, ולדעת להתעקש ולנתב את מחשבותיו ותחושותיו דווקא למקום הטהור והמזוקק שלהן בעבודת ה'.
זהו הפירוש הפנימי בדברי הגמרא הללו.
כאשר ישנם דברים "שאינם ניטלים בשבת", היינו שאינם שייכים לתחומי הקדושה, המיוצגת ברעיון השבת, אזי יש לו לאדם להתיר את החבלים הקושרים את הדברים הללו לשקים המקיפים אותם ומסתירים את מהותם, ואז פתאום יבחין כיצד אותם "שקים", של רוע שהקיפו את הדבר, נופלים מאליהם והכל מסתדר.
כאשר יש לאדם הניסיון במחשבה זרה שמנסה להסית אותו לתחושות ומקומות שאינם מתחומי הקדושה, אזי יש לו להתאמץ ולהחזיר את הרגשות והמחשבות לתחומי הקדושה – להחזיר את האותיות למקומן הראשון.
אם יעשה כך, פתאום יראה איך כל המניעות והעיכובים פתאום נעלמים כלא היו.
