עמל וטרחה / רפי זברגר

שבת קמג ע''ב

הקדמה

למדנו בין היתר, במשנה הראשונה של פרק עשרים ושנים, את מחלוקת התנאים הבאה:
אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין, ואם יצאו מעצמן - אסורין.
סחיטת פירות אסורה בשבת (משום ''דש''). לדעת תנא קמא, גם אם יצאו המשקים מעצמם מן הפרי, נאסרים בשתיה תוך כדי השבת, מחשש שמא יבוא לסחוט בעצמו. 
רבי יהודה אומר: אם לאוכלין - היוצא מהן מותר, ואם למשקין - היוצא מהן אסור.
רבי יהודה מחלק בין פירות אשר נועדים לאכילה, לפירות הנועדים לשתייה. אם הפרי מיועד לאכילה - אין חשש שמא יבוא לסחוט, ולכן משקים היוצאים מפרי זה בעצמן – מותרים לשתיה. אך אם הפירות מיועדים לשתיה – מסכים רב יהודה לדעת תנא קמא, ואוסר גם אם המשקים יצאו מעצמן, מחשש שמא יבוא לסחוט בעצמו פירות אלו. 
 

הנושא

הגמרא מביאה דעות שונות של אמוראים ביחס למחלוקת רבי יהודה ותנא קמא במשנתנו:
אמר רב יהודה אמר שמואל: מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים. מאי טעמא? כיון דלסחיטה נינהו. יהיב דעתיה.
לפי הכלל של רבי יהודה במשנה, זיתים וענבים העומדים לאכילה – מותר לשתות את המשקין היוצאים מהם, אך רב יהודה בשם שמואל מסייג וקובע כי גם רבי יהודה יודה, כי משקה היוצא מזיתים וענבים אסור בשתייה כחכמים, בגלל שרובם של הפירות הללו מיועדים לסחיטה (להפקת שמן ויין), לכן דעתו של האדם על המשקין (גם אם הוא עומד לאוכלם), ואנו חוששים שמא יבוא לסחוט אתם, ואסורים בשתיה בשבת. 
ועולא אמר רב: חלוק היה רבי יהודה אף בזיתים וענבים.
עולא בשם רב, חולק על שמואל וסובר, כי רבי יהודה מתיר לשתות גם משקין היוצאים מזיתים וענבים העומדים לאכילה, למרות שרוב פירות אלו עומדים לשתייה. סברתו: כפי שהבנו במשנה: אם מדובר בפרות המיועדים לאכילה – משקה הנפלט מהם – מותר, כיוון שאין חשש שמא יסחט. 
ורבי יוחנן אמר: הלכה כרבי יהודה בשאר פירות, ואין הלכה כרבי יהודה בזיתים וענבים.
רבי יוחנן סובר כמו עולא, כי מחלוקת תנא קמא ורבי יהודה היא גם על זיתים וענבים, אך למעשה, פוסק רבי יוחנן, כי הלכה כרבי יהודה בשאר פירות העומדים לאכילה – משקין היוצאים מהם מותרים, אך בזיתים וענבים פוסק כחכמים, שגם אם עומד לאוכלם, משקין היוצאים מהם – אסורים לשתיה. 
אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות.
רבה בשם שמואל (מרחיב את דעתו של רב יהודה בשם שמואל לעיל) סובר אמנם כי רבי יהודה מסכים לחכמים בזיתים וענבים, שהמשקה היוצא מהן אסור, אך מנגד, חכמים מודים לרבי יהודה בשאר פירות העומדים לאכילה, כי משקין היוצאין מהם מותרים בשתיה. ומיד עולה השאלה הבאה:
אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבא: אלא במאי פליגי?
לפי דברי רבה בשם שמואל, לא ברורה נקודת המחלוקת בין התנאים. אם חכמים מסכימים לרבי יהודה בזיתים וענבים, ורבי יהודה מסכים לחכמים ב''משלים'' של הזיתים וענבים (שאר פירות), לכאורה אין ביניהם מחלוקת כלל, וכך שאל רבי ירמיה את רבי אבא רבו. 
אמר ליה: לכי תשכח.
רבי אבא לא ענה לרבי ירמיה, אלא ביקש ממנו לחפש בעצמו את התשובה. 
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא - בתותים ורמונים פליגי. דתניא...
רב נחמן בן יצחק מנסה לענות, וסובר כי מחלוקתם של התנאים היא בתותים ורימונים, אשר רובם עומדים לאכילה, ומיעוטם לשתיה, כפי שמשמע בברייתא, כמתואר בהמשך הגמרא.  
 

מהו המסר

הפנייתו של רבי אבא לרבי ירמיה תלמידו, לחפש תשובה לשאלתו, היא דרך דידקטית מעניינת וחשובה. לא לכל שאלה צריך הרב לתת תשובה בעצמו, אלא ''יש עניין'' לאתגר את התלמיד, במיוחד אם הוא תלמיד חכם. לנבור, לעמול, לטרוח ולהשתדל להגיע לתשובה בכוחות עצמו. אמנם, במקרה שלנו, הגמרא לא מספרת כי רבי ירמיה הביא תשובה מעצמו, אבל ''גם זה בסדר''. עמל והטרחה, גם אם לא הביאו את האדם לתשובה, שכרם בצידם.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]