איך אומרים "לא" לילד?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קמא ע"ב
ב"הלכה ברורה" וב"בירור הלכה" מבואר שכאשר יש ילד קטן ובידו דבר מוקצה, כגון אבן, אז אסור לאבא להרים את בנו אלא אם כן יש לאותו בן געגועים על אביו, כלומר שהילד יבכה אם לא ירים אותו אביו.
לעומת זאת אם יש מטבע בידו של הילד אז גם אם הוא יבכה אסור לאביו להרימו, אלא אם כן מדובר במצב של פיקוח נפש, שאז כמובן מותר.
שתי הלכות אלה מבטאות את מה שאמרו חז"ל במקומות אחרים (סוטה מז,א; סנהדרין קז,ב) לגבי ילדים קטנים: "שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת". כאשר הילד בוכה ואביו מרים אותו – זוהי "ימין מקרבת", ואילו כאשר למרות שהילד בוכה אביו לא מרים אותו – זוהי "שמאל דוחה".
כשם שיש לילד צורך להרגיש שיש לו אבא שהוא יכול לסמוך עליו, אבא שמקרב אותו בשעת הצורך, כך גם טובתו של הילד היא לדעת שלא תמיד אביו יעשה את כל מה שהוא רוצה, כי יש פעמים שרצונו לא יכול להתמלא מסיבות שונות. בקשר לכך סיפר הרב פרופסור אברהם טוורסקי שגם כאשר השמאל דוחה צריך הילד להרגיש שהדחיה באה מתוך אהבה. כאשר הוא היה ילד קטן, פעם בראש השנה הוא שיחק משחק שחמט עם מישהו. כאשר נודע הדבר לאביו הוא קרא לו אליו לחדרו והוכיח אותו קשות על כך שביום הקדוש והנשגב הזה הוא בילה את זמנו במשחק. לאחר שאביו גמר להוכיח אותו במילים קשות, לפני שהוא יצא מהחדר, שאל אותו אביו: לפחות ניצחת במשחק? הרושם של התוכחה הזו שבאה מתוך אהבה נותר בו במשך כל ימי חייו.
