איזה רב צריך להקפיד על כבודו?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת קמ ע"א

רבי יוחנן שאל את רבו, רבי ינאי, האם מותר לעשות בשבת דבר מסוים שלפי הבנתו מלשון המשנה - מותר. רבי ינאי ענה לו שהדבר אסור, ואז הקשה לו ר' יוחנן מהמשנה. על כך ענה לו רבי ינאי: "אם כן מה בין לי ולך?", ומסביר רש"י: אם אני לא יודע לפרש את המשנה יותר טוב ממך אז מה ההבדל ביני לבינך? לכאורה נראים הדברים הללו כדברי גאווה, אולם בעל שו"ת חוות יאיר (סימן קנב) מסביר שזה בדיוק להיפך, כי רבי ינאי לא חשב שחוכמתו גדולה יותר מחוכמת רבי יוחנן, וזהו ששאל אותו: "מה בין לי ולך?", אלא שההבדל ביניהם היה שרבי ינאי שמע מרבותיו שאין לפסוק הלכה כמשנה, כי זו דעת יחיד, שזהו דבר שרבי יוחנן עדיין לא שמע. כלומר לפי פירושו של החוות יאיר רבי ינאי לא ראה הבדל בינו לבין תלמידו מבחינת יכולת הלימוד וההשגה והעיון.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל כתב לגבי זה שיש לעיין במסכת הוריות יג,ב, שם מסופר שרבן שמעון בן גמליאל רצה שיהיה היכר בין הכבוד שמכבדים אותו, בתור נשיא, לבין הכבוד שמכבדים את החכם ואת אב בית הדין.

לכאורה נראה שיש כאן סתירה בין הגישות השונות, האם כבודו של הרב צריך להיות ניכר או שעליו לנהוג בענווה ולהחשיב את עצמו כשווה לתלמידו.

אכן, נראה שמדובר בשני עניינים שונים. רבי ינאי לא היה בעל תפקיד רשמי, לכן נהג בענווה כלפי תלמידו, אולם רבן שמעון בן גמליאל היה הנשיא, לכן היה עליו להקפיד על כבוד הנשיאות, לא לצורך הכבוד האישי שלו אלא לצורך התפקיד, בדומה למה שנאמר לגבי מלך (קדושין לב,ב) שאין לו אפשרות למחול על כבודו.