שמחת הלב / רפי זברגר

שבת קלט ע''א

הקדמה

הדף שלנו פותח במימרא הבאה:
תניא רבי יוסי בן אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו - צא ובדוק בדייני ישראל. שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר (מיכה ג', ט'-י"א): שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ‍ִם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ, וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה.
ממשיכה הגמרא במאמרים נוספים המלמדים על ההשפעת מצב רוחני של הדיינים והשופטים על מצבו של עם ישראל. 
אחד המאמרים בהמשך הגמרא, נאמר על ידי רבי מלאי, בשמו של רבי אלעזר בן רבי שמעון: 
מאי דכתיב (ישעיהו י''ד, ה'): שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים. שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים - אלו הדיינין שנעשו מקל לחזניהם, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים – אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינים. 
הדיינים נשמעים לשמשים שלהם, התובעים הגדלת שכרם. אם לא יקבלו – לא יבצעו את מטלותיהם, כמו הבאת נידונים למשפט, או לא יוציאו לפועל את גזרי הדין של הדיינים. ואמנם הדיינים נענים להם ומעלים שכרם, ובכך הופכים להיות ''מקל לחזניהם''. וכן: תלמידי חכמים אשר ''דואגים'' למנות בני משפחה שלהם לדיינים, שהם אינם ראויים כלל למינוי, ולאחר מכן אף אותם תלמידי חכמים מחפים עליהם, ומסנגרים על פיסקיהם. 
 

הנושא

לאחר דרשת רבי מלאי בנושא הדיינים, מביאה הגמרא עוד מספר מימרות של רבי מלאי בנושאים אחרים, נעמוד על שתיים מהן: 
ואמר רבי מלאי משום ר' יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו, לא טעם 'טעם יין', דכתיב (בראשית מ''ט, כ''ו): בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם. תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
בברכת יעקב ליוסף (בתוך ברכות יעקב לבניו) מגדיר יעקב את יוסף ''קדקד נזיר אחיו''. מלבד פשט המילים אשר משמעותן שיוסף היה ''פרוש מאחיו'', כפירושו של רש''י, מוסיף רבי מלאי, שהיה גם פרוש ונזיר משתיית יין. 
ר' יוסי בר' חנינא אמר: אף הן לא טעמו טעם יין, דכתיב (בראשית מ''ג, ל''ד): וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ. מכלל דעד האידנא לא (הוה שיכרות).
רבי יוסי מוסיף על מימרה של רבי מלאי ואומר, כי לא רק יוסף היה פרוש מיין, גם אחיו היו פרושים מן היין, שהרי כתוב בהמשך שהם שתו וישכרו עמו, משמע מכאן, שעד עכשיו לא שתו כלל יין (נדרו על עצמם שלא לשתות, מזמן מכירת יוסף).
ואידך - שיכרות הוא דלא הוה, שתיה מיהא הוה.
ורבי מלאי, הסובר כי רק יוסף היה פרוש מן היין, יסביר את הפסוק, כי האחים אמנם שתו, אך לא השתכרו, עד אשר ישבו לאכול לחם עם יוסף. 
ואמר רבי מלאי בשכר (שמות ד', י''ד): וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי, יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ - זכה לחשן המשפט על לבו.
מימרה נוספת של מלאי, מדברת על שמחת אהרון בפגישתו הראשונה עם משה אחיו, לאחר עשרות שנים של פרידה. אהרון ידע כי משה הולך להנהיג את העם (נאמר לו ע''י הקדוש ברוך הוא), למרות שהוא הבכור מביניהם (מבוגר ממשה בשלוש שנים). הוא לא ''פתח עיניים'' על המינוי, לא קינא ולא ביקש שררה, אלא שמח שמחה גדולה ואמיתית לפגוש את משה אחיו.  
 

מהו המסר

איזו גדולה היתה לאהרון הכהן. באיזו ענווה וצניעות ניחן אהרן (בנוסף למשה אשר היה "עניו מכל אדם אשר על פני האדמה" (במדבר, י''ב, ג')). שמחה אמיתית לראות את האח הקטן מגיע. לשמוח בלב שלם, על כי זכה משה בגדולה ובשררה. לא ביקש מאומה עבורו. לא קינא ולא הצטער על מעמדו שלו.
גדולה זו נובעת ככל הנראה מן האווירה אשר שררה בבית עמרם אביהם. עמרם אשר היה גדול הדור באותה תקופה, לא היסס לשמוע בקול ביתו מרים, אשר ''הוכיחה'' אותו על כי גירש את אשתו לאחר גזירת פרעה מלך מצרים. עמרם הקשיב והפנים את ''התוכחה'' של ביתו הצעירה (בת שש!) וקידש שוב את אשתו בפעם השנייה.
אווירה כזאת של כבוד הדדי לכל אדם, לא משנה גילו ומעמדו, היא כנראה הטביעה בלב אהרון את התכונה של צניעות ונתינת כבוד למשה, ותחושה של שמחה אמיתית לפגוש אותו, ללא פרפורים וכעסים פנימיים.
שמחה אמיתית זו, זיכתה אותו בהמשך, בתפקיד כהונה גדולה, אשר מכוחה, נשא על ליבו את חושן המשפט, שהיה אורים ותומים של עם ישראל. לב טהור ושלם, זיכה אותו בנשיאת אורים ותומים על ליבו.
שנזכה ללמוד מדרכו של אהרון, ולשמוח בשמחה אמיתית ושלימה, בהצלחת כל אחד מחברינו, ועל אחת כמה וכמה, בהצלחת בן משפחתנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]