מדוע שתו האחים יין?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת קלט ע"א

ואמר רב מלאי משום רבי יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, דכתיב ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אף הן לא טעמו טעם יין, דכתיב וישתו וישכרו עמו מכלל דעד האידנא לא.

לאחר שנוכחו אחי יוסף לדעת שחטאו, הם נמנעו מלשתות יין, ומבאר המהרש"א שמכיוון שקלקול המכירה בא להם מתוך אכילה ושתייה, כדי לתקן את חטאם היו צריכים לפרוש מן היין, בדומה למה שאמרו חז"ל (נזיר ב,א): "הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין". אלא, הקשה המהרש"א, מובן מדוע יוסף שהכיר שהם אחיו הותר לו הנדר ושתה יין, אבל הם שלא ידעו עדיין אם הוא יוסף למה הותר היום נדרם יותר מכל הימים שהיה יוסף פרוש מהם, ועל מה הם סמכו ששתו יין?

אפשר להסביר זאת על פי המדרש המובא בפירוש רש"י (בראשית מב,יד) שאחי יוסף כל כך התחרטו על מכירתו עד שהחליטו שיפדו אותו ויוציאו אותו ממצרים ויהי מה, והיו מוכנים אפילו להיהרג עבור כך. מכיוון שקיבלו על עצמם לעשות את כל שביכולתם הרי מבחינתם הם כבר חזרו בתשובה שלמה ונחשב הדבר כאילו כבר החזירו את יוסף ונתכפר חטאם, ולכן הותר להם לשתות יין. כך מצינו במסכת תענית (ח,ב) שכאשר אדם נמצא במצב שבו אין לו אפשרות לעשות מעשה טוב ומקבל על עצמו לעשות זאת כאשר יתאפשר לו הדבר – נחשב לו כאילו כבר נעשה המעשה, כפי שנאמר לדניאל (י,יב): "כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ".