להימנע ממחלוקת קוטבית / רפי זברגר

שבת קלח ע''א

הקדמה

נלמד את המשנה בתחילת הפרק, בדף הקודם:
רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת.
רבי אליעזר מתיר לסנן את שמרי היין במסננת (משמרת) ביום טוב, ומותר למתוח את המשמרת בארבע פינותיו, למרות שעל ידי כך הוא עושה אוהל, שכן, אין איסור לבנות אוהל ארעי ביום טוב, אבל לא מתיר לעשות זאת בשבת. 
וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביו"ט:
חכמים חולקים וסוברים כי גם ביום טוב אין לתלות משמרת, וכמובן שבשבת הדבר נאסר. בכל אופן מתירים חכמים להכניס שמרים אלו לתוך משמרת תלויה כבר, כיון ש''אין דרך ברירה בכך''.
 

הנושא

דנה הגמרא על דעת חכמים האוסרים לתלות את המשמרת בשבת:
איבעיא להו: שימר מאי?
שואלת הגמרא, איזה איסור עוברים לפי חכמים. האם איסור דאורייתא המחייב חטאת (בשוגג), או ''רק'' איסור דרבנן?
אמר רב כהנא: השימר - חייב חטאת.
רב כהנא סובר כי חכמים אוסרים פעולה זו מדאורייתא, והעובר על כך מתחייב חטאת. 
מתקיף לה רב ששת: מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת, ורבי אליעזר שרי לכתחילה?
מקשה רב ששת: האם תיתכן מחלוקת כזאת קוטבית בין חכמים לרבי אליעזר. האם ייתכן שחכמים יפסקו כי עבר על איסור דאורייתא ומתחייב חטאת בשוגג, ורבי אליעזר יתיר לכתחילה לעשות זאת? כיצד רבי אליעזר, שהוא דעת יחיד, יכול לחלוק באופן קוטבי על דעתם של חכמים, שהם דעת רבים?
מתקיף לה רב יוסף: אלמה לא? הרי עיר של זהב דרבי מאיר מחייב חטאת, ורבי אליעזר שרי לכתחילה.
מקשה רב יוסף על קושייתו של רב כהנא: מדוע אתה מתפלא על קיום מחלוקת קוטבית? והרי מצאנו כאלו מחלוקות. למשל: בהוצאה בשבת עם תכשיט של זהב אשר חקוקה עליו צורת ירושלים (עיר של זהב). לפי רבי מאיר – חייבים חטאת, ולפי רבי אליעזר – מותר לכתחילה. אם כן, אנו כבר מצאנו מחלוקות קוטביות בין חכמים. 
מאי היא? דתניא: לא תצא אשה בעיר של זהב, ואם יצאה - חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: לא תצא, ואם יצאה - פטורה. רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחילה.
מבקשת הגמרא ללמוד את הברייתא (לעיל נ''ט:) שבה מתוארת מחלוקת קוטבית זו. שם נאמרו שלש דעות: רבי מאיר מחייב חטאת, כיוון שלדעתו אין זה תכשיט אלא ''משא'' האסור בהוצאה מן התורה. חכמים אוסרים לצאת בתכשיט זה, מחשש שמא תורידה ותראה לחברותיה, אך פוטרים לעוברת על איסור זה, כיוון שהם חולקים על רבי מאיר וסוברים כי מדובר בתכשיט ולא במשא, לכן אין איסור דאורייתא בהוצאתה. רבי אליעזר מתיר לכתחילה לצאת בתכשיט זה, כיוון שלדעתו זה תכשיט ולא משא (כחכמים), אך גם אין חשש שתראה לחברותיה, ולכן אין לגזור ולאסור הוצאתה. 
אמר ליה אביי: מי סברת רבי אליעזר אדרבי מאיר קאי דאמר חייבת חטאת? אדרבנן קאי, דאמרי פטור אבל אסור, ואמר להו איהו - מותר לכתחילה.
אביי מתרץ את קושיית רב יוסף ואומר לו: שם, בהוצאת ''עיר של זהב'', כאשר רבי אליעזר התיר לכתחילה, הוא התייחס לדעת חכמים הפוטרים, ולכן מחלוקת זו ''אינה קוטבית'', ואין להקשות על קושיית רב ששת, שהרי אצלנו המחלוקת היא באמת קוטבית בין חכמים המחייבים חטאת (לדעת רב כהנא) ורבי אליעזר מתיר לגמרי.
הגמרא לא ענתה על קושיית רב ששת, וכנראה סוברת, כי תיתכן מחלוקת קוטבית בין חכמים. לכן לפי חכמים, התולה שמרים על משמרת בשבת – מתחייב חטאת, ואילו לרבי אליעזר – מותר לכתחילה.  
 

מהו המסר

אמנם נאמר לעיל, כי הגמרא סוברת שתיתכן מחלוקת קוטבית, אך ''רוח הגמרא'' כנראה לא אוהבת מחלוקות קוטביות.
בוודאי לפי רב ששת, אנו מחויבים להתרחק ממחלוקות קוטביות בין חכמים.
מגמה זו מלמדת אותנו, כי גם אם אנו חולקים עם מאן דהוא, יש למצוא כל דרך לקרב בין הדעות. לא לרוץ מיד למחלוקת עקרונית וקוטבית, אלא לחפש בכל אופן, מה הם הדברים המשותפים בין החולקים, ולהשתדל להמעיט בנקודות המחלוקות עד כמה שניתן. בהרבה מקרים, הדבר ניתן גם ניתן.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]