מקור הסמכות / רפי זברגר

שבת קלה ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו כי לפי כולם (גם לדעת רבי אליעזר) מותר, ואף מצווה למול בשבת .היום נסייג דין זה למקרים ומצבים מוגדרים. 
 

הנושא

אמר רבי אסי: כל שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה - אין נימול לשמנה, שנאמר (ויקרא י''ב, ב'-ג'): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
מן הסמיכות בפסוקים בפרשת תזריע, בין טומאת היולדת למצוות מילה, לומד רב אסי כי אין מלים ביום השמיני אלא אם כן אם האשה נטמאת בטומאת לידה. כאשר האשה אינה נטמאת – יש למול את התינוק לאחר לידתו. 
רש''י מביא שתי דוגמאות בהם האשה אינה נטמאת: לידה בניתוח קיסרי, או ביולדת נוכרית שהתגיירה רק לאחר הלידה. במקרים אלו כאמור, סובר רב אסי שאין לחכות ליום השמיני, אלא למול מיד (בנוכרית שנתגיירה - לאחר גירותה). 
אמר ליה אביי: דורות הראשונים יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמנה.
אביי מקשה על רב אסי מן הדורות שהיו בין אברהם אבינו לזמן קבלת התורה. בדורות אלו עדיין לא היו דיני טומאה, אך מצוות מילה כבר ניתנה. אם כן, אנו רואים שאין קשר בין דיני טומאת האשה ומצווה למול ביום השמיני. 
אמר ליה: נתנה תורה ונתחדשה הלכה.
רב אסי ענה לאביי, וקובע כי הקשר הזה בין שני דינים אלו, אמנם נתחדש רק בעת מתן תורה. רק מאותה עת, לא מלים את התינוק ביום השמיני, כאשר האשה איננה טמאה. 
איני? והא איתמר: יוצא דופן, ומי שיש לו שתי ערלות, רב הונא ורב חייא בר רב. חד אמר - מחללין עליו את השבת, וחד אמר - אין מחללין. עד כאן לא פליגי, אלא לחלל עליו את השבת, אבל לשמנה - ודאי מהלינן ליה!
הגמרא מקשה על דינו של רב אסי ממחלוקת אמוראים, האם מלים בשבת תינוק אשר נולד בניתוח קיסרי (יוצא דופן) או תינוק עם שתי עורלות. מבינה הגמרא, כי המחלוקת היא רק לגבי היתר למול בשבת, אך כנראה כולם סוברים כי יש למול אותם ביום השמיני, בניגוד לדעת רב אסי, הסובר שיוצא דופן אינו נימול ביום השמיני. 
הא בהא תליא.
דוחה הגמרא את הנחת היסוד בקושיא, וסוברת יש קשר ישיר בין מילה ביום השמיני, לבין היתר למול בשבת. מי שנימול ביום השמיני – מילתו דוחה את השבת, שהרי מקור דין שהמילה דוחה שבת, מהפסוק וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
 

מהו המסר

תשובת הגמרא נתנה תורה ונתחדשה הלכה בעצם קובעת כי המקור לקיום מצוות שלנו אינו מכוח המצווה שניתנו לאבותינו, כמו למשל מצוות מילה ועוד, אלא מכוח מצוות שניתנו בהר סיני. זוהי בעצם שאלה של ''מקור הסמכות ההלכתית''. מהו המקור והשורש של הסמכות, עליה אנו נשענים בקיום מצוות שלנו. האם המצוות שנתנו לנו בהר סיני, או אף במצוות שניתנו לאבותינו קודם מתן תורה.
ביחסי הורים ילדים בימינו, נושא סמכות הורים ומקורה, לפעמים לא ברורה דיה. ישנם הורים המרגישים צורך ''לדבר אל ילדיהם בגובה העיניים'', ותוך כדי כך ''שוכחים'' כי הם מהווים סמכות עבורם. אותם הורים חשים כי ''מגיע לילדים'' זכויות וסמכויות החלטה, ולהם כהורים במידה מסוימת ניטלה סמכות זו. הם ''מבטלים'' את דעתם בפני ילדיהם, ונותנים לילדים את הכוח להכריע בשאלות רבות.
הורים אלו ''שוכחים'' כי אחריות הורית קיימת ומוטלת על כתפיהם. מקור סמכותם, מעצם היותם "אחראים עליהם", מן ההירארכיה הקיימת ועומדת בינם לבין הילדים (גם עובדה זו מתמסמסת לעיתים) ומגילם הבוגר וניסיון חיים.
כאמור, מקור סמכות הורית ועוצמתו, חייבת בירור ו''סידור מחדש'', אצל לא מעט הורים בימינו.
אנו מדברים בילדים או בנערים, אך פחות במתבגרים. אם כי, גם בגיל ההתבגרות, יש להורים חשיבות גדולה במתן עצות וכיוונים, בעיצוב אישיותם של הבחורים/ות.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]