שקולה כנגד כל המצות
שבועות כט ע"א
"שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כולן".
פירש רש"י: "דכתיב (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה' ", ודבריו הם ממדרש אגדה.
ומדובר במצות פתיל תכלת, כלשון הכתוב: (במדבר טו, לט) וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', כך מבואר ברמב"ן ובמדרשים.
וצריך ביאור במה נשתנתה מצות תכלת שהיא שקולה כנגד כל המצות.
אלא שיש מי שמקיים מצוות רק משום שמנהג אבותיו ואנשי מקומו בידו, והוא ממשיך לאחוז במנהגו גם בנוהג המתברר כטעות מיסודו. ויש המקיים מצוות רק כי כך ציוה הבורא.
מצות פתיל תכלת אין קיומה קבוע ונפוץ, מכמה סיבות:
א) התכלת לא היה בהישג יד כולם כי מחירו היה כמחיר הזהב.
ב) סכנה רבה היתה להחזיק בו בגלל גזירות המלכות שנצרכה לו עבור מעילי פורפורא לשריה וקיסריה. כך אמרו במסכת סנהדרין דף יב ע"א: "שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו - תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום".
ג) מבואר בספרי (דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנד) שבזמן הגלות התכלת מצוי בקושי רב: "אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד. אמרתי לו פרנסתך במה? אמר לי מחלזון. אמרתי לו וכי מצוי הוא? אמר לי השמים שיש מקום בים שמוטל בהרים...".
לפיכך המקפיד במצות פתיל התכלת למרות שרבים המתמיהין על מנהגו, אות הוא שאת כל המצות מקיים הוא לשם שמים שכך ציוהו בוראו, ולא משום לחץ חברתי גרידא.
על דרך זו מבוארים דברי הירושלמי במסכת סנהדרין פרק י הלכה א:
"רב אמר קרח אפיקרסי היה. מה עשה עמד ועשה טליות שכולן תכלת. אתא גבי משה, אמר ליה: משה רבינו, טלית שכולה תכלת מהו שתהא חייבת בציצית? אמר לו חייבת, דכתיב גדילים תעשה לך... באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא".
וצריך ביאור במה נתיחדה מצות התכלת שדוקא בה ניכרת היתה אפיקורסיותו של קרח?
אלא שכלפי חוץ קרח מדקדק במצוות היה ואין עין מכרת אם ליבו לשמים או אם לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (ישעיהו כט, יג). עד שבא ופיקפק במצות תכלת שאינה אדוקה ביד הכל, רק אז נתגלה שמעורערת בידו היתה עצם האמונה בתורה מהשמים בצו ה'. כי מצות תכלת הדומה לעצם השמים אין מקפידין בה אלא אלו שליבם לשמים.
