הופך את עורו / רפי זברגר

שבת קכה ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו בתחילת הפרק כי ''כל הכלים ניטלים בשבת'' וכלי הוא אינו מוקצה ומותר בטלטול (לאחר ההיתרים של גזירת נחמיה בן חכליה) ולמדנו כי דברים שאינם כלים, הינם מוקצה מחמת גופו, כמו אבן וכדו'. המשנה בדף שלנו עוסקת בחיבור בין שני הדברים, הכלי מחובר למוקצה, האם מותר, או שמא אסור.
 

הנושא

האבן שבקירויה, אם ממלאין בה ואינה נופלת - ממלאין בה, ואם לאו - אין ממלאין בה.
בזמנם היו ממלאים מים מן הבור או הבאר גם בעזרת דלעת יבשה, שהייתה חלולה והיתה משמשת כעין דלי לשאיבה. מכיוון שהדלעת קלה מאוד, היא לא נכנסה לתוך המים, אלא בעזרת אבן שהיה שמים עליה, כדי להוסיף על משקלה. פוסקת המשנה כי אם האבן הייתה מחוברת לדלעת, כך שבזמן שהיו ממלאים ומעלים את המים בדלעת, האבן לא הייתה נשמטת – הרי שהאבן הופכת להיות חלק מן ה''כלי'', אינה מוקצית ומותר לטלטלה, ולכן מותר למלא בדלעת מים. אך אם האבן הייתה נופלת בעת מילוי המים, הרי שדינה נשאר להיות מוקצה, והדלעת נהפכת להיות ''בסיס לדבר האסור'' ולכן אין למלא איתה מים מן הבאר. 
זמורה שהיא קשורה בטפיח - ממלאין בה בשבת. 
הדין השני דומה לדין הראשון: מדובר בפך קטן לשאיבת מים, שהיו מחברים אליו זמורה של גפן, כדי למשות בעזרתה את הפך מן הבור או מן הבאר. ומכיון שהזמורה הייתה קשורה לפך, הרי בדומה לדין הראשון של האבן, הזמורה הפכה להיות חלק מן ה''כלי'' ולכן כבר אינה מוקצית יותר. 
המשנה ממשיכה בדין נוסף, בו ה''קשירה'' מתירה אותו בשבת:
פקק החלון, רבי אליעזר אומר: בזמן שהוא קשור ותלוי - פוקקין בו, ואם לאו - אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך - פוקקין בו:
בזמן המשנה כנראה לא היה ''חלון'' קבוע שהיה בנוי על ציר או על מסילה כמו היום, אלא היה כעין "לוח" הקשור בחבל, שהיו מרימים אותו, וסותמים בו את החלון. פוסק רבי אליעזר במשנה, כי ישנם שני תנאים להתיר את השימוש באותו ''פקק''. 1. שיהיה קשור בחבל לחלון 2. שיהיה תלוי באוויר ולא מונח על הריצפה. רק בצירוף שני התנאים הנ''ל מתירים להשתמש באותו ''פקק''. אבל אם לא היה קשור, או אפילו כשהיה קשור אך היה מונח על הקרקע, הרי שהשימוש באותו פקק נראה כמו בניין, ולכן נאסר בשבת. חכמים חולקים וסוברים כי שימוש בפקק כזה, אינו נראה בנין, ולכן אינו נאסר, אף שאינו קשור, ואפילו כשהוא מונח על הקרקע. 
 

מהו המסר

למדנו בשני דינים שונים (מוקצה מחמת גופו, ו''מחזי כבנין'') כי אם לוקחים דבר אסור, וקושרים אותו לדבר מותר, הרי שהדבר האסור ''הופך את עורו'' ומכאן ואילך נחשב לחלק מן הדבר המותר, והכול מותר.
נלמד מעיקרון הלכתי זה גם מסר רוחני חשוב. חפץ אסור בשימוש בשבת, הינו דבר ''לא טוב'' שאנו מבקשים להתרחק ממנו, לא לגעת בו ולא לטלטלו. אך אם מחברים אותו ל''דבר טוב'' - חפץ אשר מותר לטלטלו בשבת, וקושרים ביניהם כך שאין אפשרות להפריד ביניהם, הרי הפכנו את האסור למותר, הפכנו את ה''רע'' ל''טוב''.
כך גם נשאף לפעול ולעשות בתחומים אחרים בחיים. למשל, אם ילד מוגדר כ''ילד בעייתי'' וכדו', הרי שננסה בכל כוחנו לחבר אותו ל''ילדים טובים''. לנסות להעביר אותו מ''חברה לא בריאה'', לחבורה טובה שעושה מעשים טובים, וכל מחשבותיה טובות. נשתדל להסיט אותו ולהפנות את כוחותיו לאפיקים חיוביים, כך שהקשירה והחבירה שלו תהיה לטוב, וממילא, יוכל להשתנות לטובה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]