מהו הנמשל של כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר?

נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון

שבת קכד ע"א

בגמרא וב"הלכה ברורה" מובאת מסקנת ההלכה שמותר לטלטל בשבת כלי שמלאכתו להיתר, בין לצורך גופו בין לצורך מקומו ואף לצורך הכלי עצמו, שלא יישבר או שלא יתחמם בשמש. לעומת זאת כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל רק לצורך גופו או מקומו, ואין היתר לטלטלו לצורך הכלי, לשמרו מנזק או גניבה.

על דרך הרמז אפשר לומר ש"כלי שמלאכתו להיתר" הוא גופו של אדם שמתכוון בכל מעשיו לשם שמים, על פי הפסוק (משלי ג,ו) "בכל דרכיך דעהו". "כלי שמלאכתו לאיסור" הוא גופו של אדם שלא מתכוון בכל מעשיו לשם שמים.

לכן, כשם שכלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו, כך אף אדם שלא מתכוון בכל מעשיו לשם שמים, כאשר מקיים מצווה בגופו הרי זוהי מצווה, וכן כאשר מסייע בעקיפין לקיום מצווה, כגון באמצעות פינוי מקומו – גם זו היא פעולה של מצווה. אך כשם שאסור לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך הכלי עצמו, כך גם פעולות שעושה אדם כזה לצורך עצמו אינן נחשבות למצווה.

מאידך, אדם שכל כוונותיו לשם שמים, לא רק כאשר מקיים מצווה בגופו באופן ישיר, או גם בעקיפין על ידי פינוי מקומו, נחשב לו הדבר למצווה, אלא אפילו כאשר מבצע פעולות לצרכי גופו – מכיוון שעושה זאת בכוונה לשם שמים גם פעולות אלו נחשבות למצווה בשבילו, כמו ששנינו לעיל (דף נ,ב):

רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר כל פעל ה' למענהו.