דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף קיט

עמוד א

רש"י ד"ה תיתי לי. ישולם שכרי:
זקיני ר' שאול קצנלבויגן (בהערות בסוף המסכתא) הקשה מדוע רש"י פירש התיתי לי האחרון ולא פירש קודם, וכן הקשו עוד, ותירץ דשכר מצוות בהאי עלמא ליכא משא"כ כאן וכפי שרש"י מסביר דכי אתי צורבא מרבנן כו'. שחיבת תלמידי חכמים עלי: ובדף כ"ג ע"ב איתא אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, ועל שכר זה התכווין שיזכה לבנין תלמידי חכמים,
והנה המהרש"א הבין שרש"י מתכווין ישולם שכרי לעולם הבא ועל הכל מפרש כך, ומקשה על זה וכי מבקשים שכר על קיום מצוות, ומתרץ שתיתי לי פירושו שהרי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו וביקש תיתי לי הצלחה וסייעתא דשמיא להמשיך בכך.
ונראה שאכן רש"י סבר גם כך בכל התיתי לי הראשונים שהכוונה לסייעתא דשמיא, אבל זה אינו דומה לבקש סייעתא דשמיא, כי לבקש ס"ד להמשיך לא לילך ד"א בלי תפילין בלי ציצית מובן, אבל לבקש ס"ד שיהיה לפניו דין של תלמיד חכם ויהפך בזכותן, עדיף יותר שלא יהיה כלל כזה דין, עוד קשה קצת כי אם בטוח בשכר שיקבל על זה הרי זה כמו שוחד ואיך הסכים לדון כלל, ובוודאי שזה הנהגה של בדיעבד כי הרי מר בר רב אשי פסל עצמו מלדון כלל כי לא היה מסוגל להוציא פסק אמת, על כן מוכרח שהתיתי לי הזה אין פירושו ככל הקודמים שמובנם פשוט כפי שביאר המהרש"א, אבל התיתי לי הזה פירושו כפי שהמהרש"א הבין ישולם שכרי לעולם הבא, כי השכר ההוא אינו שוחד כי לא שייך שבשמים אין הדין אמת והשכר משם יעור עיני חכמים, וע"כ אמר שעל זה ישולם שכרו לעולם הבא כי בטח שדן אמת וממילא שכרו מובטח ואם טעה אכן לא יקבל שכר.

רש"י ד"ה ומשלים להו אצינורא דדשא. לפני בואם להביא לו הבשר היה מזמן להן מעותיהן על פתחן ואומר להן אשור הייא התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם למהר ולחזור ולמכור ולהתעסק בצרכי שבת ולי נראה ומשלים להו אצינורא דדשא כשהיה מביא ראשונה היה נותנה לשמשין המכינים סעודתו על פתח ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר לחזור ולהביא אחרת ואמר להן לשמשין אשור הייא התאשרו מהר להכין את זו בעוד שאלך להביא את זו:
בגליון הש"ס מרעק"א ציין לגיטין דף ל"ד ע"א שם איתא ורבא האי דקא רהיט בתרייהו דאמר להו אשור הבו לה הייא כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא, וברש"י אשור הבו לה הייא. התחזקו לתתו מהר: אשור. כמו אשרתא דדייני (לעיל דף כו.) וכמו אשרו חמוץ (ישעיה א) לשון חיזוק:
במסורת הש"ס מר' ישעיהו פיק ברלין ציין לרש"י בסוף העמוד הייא. מהר:
עוד פעם אחת מופיע במסכתינו בדף קלד ע"ב משום דגדול לא סליק בישרא הייא. היינו טעמא דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי סכנתו מהר:
וכן בבא קמא דף פ"ד ע"א הייא. מהר כמו אשור הייא במסכת שבת (דף קיט.): ובזבחים לה ע"א הייא. מהרה:
וצריך להבין מה מוסיף הגליון בציונו למסכת גיטין ולמאי ציין במה"ש לסוף העמוד שרש"י מפרש זאת גם כאן.
והנה הלשון הייא שפירושו מהר מופיע בש"ס במעט מקומות כפי שהובא לעיל, ואינו כפי התרגום בתורה ובנביאים שמתורגם מהר – אוחי, ועל השנות החלום פעמיים כי ממהר וכו'(בראשית) מהר קח את הסוס (אסתר) ועוד, בשנים מתוך השלוש זה מופיע בסמיכות למילה אשור, וכפי הפירוש הראשון שרש"י מביא שאכן אשור הייא הוא ביטוי שנקשר בצמד המילים אשור הייא והפירוש התחזקו מהר, המילה מהר מצוינת על המילר אשור שהחיזור והאישור יהיו מהר, ורש"י שולל פירוש זה ומפרש שהמילה מהר כוונתה מהרו לעשות פעולה שאיננה כתובה כאן ולכאורה פירושו הוא חידוש גדול כי העיקר חסר מן הספר מהרו להכין את זו בעוד שאלך להביא את זו, ולפי פירוש זה גם המילה משלים משנה את משמעותה לא לתשלום כסף אלא השלמה וסיום פעולה כפי המשמעות דשלים מסכתא בסוף העמוד הקודם, ולכך ציין הגליון רעק"א לגיטין ששם יש רצף של אותם תיבות הדומות לכאן אשור הייא כשמפריד ביניהם מילות הפעולה "הבו לה" ומכאן ראיה שאין זה צמד מילים המשמש כביטוי שמשמעותו תמיד אחידה התחזקו מהר, אלא התחזקו, ומהר תעשו פעולה מסוימת, וכן המילה הדומה הנוספת דמשלם – ומשלים, וע"כ גם הגמרא שהשתמשה בסוף העמוד בלשון הייא ורש"י פירשה מהר, ואף שהלשון הזאת לא משתמשים בה בדרך כלל הגמרא עצמה רומזה בכך שאין הלשון למעלה אשור הייא אשור הייא שנאמר פעמיים ונשמע יותר כביטוי אינו כך אלא זה שתי תיבות נפרדות, ומה שחזר פעמיים הכוונה שבכל פעם שהביא חתכה של בשר אמר כך שוב ושוב.

רש"י ד"ה אותבה בסייניה. עשה לו כובע של לבד ושבצו במשבצות של זהב וקבע בו מרגליות וקבע את זו עמהם: סייניה. כובע ורבינו הלוי גרס בסדיניה בסודרו וראשון הגון לי והוא לשון ר' יצחק ב''ר יהודה: רש"י מוסיף כאן פרטים שלא נאמרו בגמרא בדיוק איך הוא שם זאת בכובע ומנא לי לרש"י זאת, וגם מה זה כל כך חשוב הפרטים הנ"ל, הנה סוג הכובע שהוא של לבד זה לכאורה פירוש המילה סייניה, וכן חוזר רש"י ומפרש זאת בדף קלח ע"ב סייאנא. כובע של לבד פלטר''ץ :וכן בעירובין דף ק"ב ע"ב סיינא שרי. כובע של לבד שקורין פלטר"י מותר לצאת בו בשבת:
ונראה שרש"י משתמש בלשונות מסוימים שחוזר ומשתמש בהם באותה מסכת וכולם קשורים ללשונות חז"ל שיכולים להוסיף לנו כאן נופך לסיפור,
בדף נ"ט ע"ב ברש"י קמרא. אבנט חשוב יש שעושין אותו טס של זהב ויש שעושין אותו רצועה משבצות זהב ואבנים קבועות בו: בעמוד זה מוזכר עיר של זהב שהבטיח רבי עקיבא לאשתו, ועוד מצינו בתוספות דף נ"ז ע"ב ד"ה אינה מטמאה בנגעים, מביאים ובערוך פי' איסטמא חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות, ומדובר על איסטמא שהוא כמין כיפה שעל ראש האישה, ובזה זה דומה לסנייא הזה,
ומכאן נבוא לסיפור נוסף של חז"ל הנקשר בכמה נימין, במסכת בבא בתרא דף ע"ד רבי יוחנן משתעי זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא נחית בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דר''ח בן דוסא דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא, הרי לנו סיפור בים עם דגים כרישים בסובבים תיבה עם אבנים טובות ומרגליות השמורות לאשתו של רבי חנינא בן דוסא, בסמיכות לזה בדף ע"ה מופיע שוב ים ואבנים טובות ומרגליות, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות, שבשני הדברים הללו מתחברים הגשמיות והרוחניות עולם הזה ועולם הבא,
ובזה נוכל לכאורה להבין מעלת אשתו של רבי חנינא בן דוסא אל מול יוסף מוקיר שבת שמקבל את שכרו בעולם הזה כי מעשיו נעשים בגלוי כולם יודעים שמכבד את השבת וע"כ מפנים את הדייגים לביתו אף שהזמן זמוך מאוד לשבת והוא אף לווה לשם כך כסף כפי שמשתמע מהמשך הגמרא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא, לעומת זאת מסופר על אשתו של רבי חנינא בן דוסא בתענית דף כ"ד ע"ב אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מע''ש לע''ש הוה רגילא דביתהו למיחמא תנורא כל מעלי דשבתא ושדייא אקטרתא משום כיסופא הוה לה הך שיבבתא בישתא אמרה מכדי ידענא דלית להו ולא מידי מאי כולי האי אזלא וטרפא אבבא איכספא ועיילא לאינדרונא איתעביד לה ניסא דחזיא לתנורא מלא לחמא ואגנא מלא לישא אמרה לה פלניתא פלניתא אייתי מסא דקא חריך לחמיך אמרה לה אף אנא להכי עיילי תנא אף היא להביא מרדה נכנסה מפני שמלומדת בנסים אמרה ליה דביתהו עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי אמר לה מאי נעביד בעי רחמי דניתבו לך מידי בעא רחמי יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא (חזאי) בחלמא עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי (ואת) אוכלת אפתורא דתרי כרעי (אמרה ליה) ניחא לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר אמרה ליה ומאי נעביד בעי רחמי דנשקלינהו מינך בעי רחמי ושקלוהו תנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון דגמירי דמיהב יהבי מישקל לא שקלי,
והדברים ברורים על שכר המכבד את השבת ממה שיש לו ומכבדה בצינעה שכרו גדול מאוד וכפי שהגמרא מספרת שם שלא רצתה את שכרה בעולם הזה.