הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

שבת קכב ע"א

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכב עמוד א:
"משנה. נכרי שהדליק את הנר - משתמש לאורו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור".

הגמרא מספרת בעמוד הבא סיפור שמדגים את הדין.

תלמוד בבלי שבת קכב, ב:
"שמואל איקלע לבי אבין תורן, אתא ההוא נכרי אדליק שרגא. אהדרינהו שמואל לאפיה. כיון דחזא דאייתי שטר וקא קרי, אמר: אדעתא דנפשיה הוא דאדליק. אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא".

בתרגום: שמואל הגיע לבית של גוי הדליק נכרי את האור ושמואל חשש שהוא מדליק בשבילו סובב את פניו. לאחר שהתברר שהגוי הדליק לצרכו החזיר שמואל את פניו לכיוון האור, כיוון שאם האור מודלק לצורך הגוי מותר להשתמש באור

סיפור כמעט זהה מופיע גם בירושלמי, אלא ששם גם דנים בשאלה מה קורה אם הנוכרי הדליק לצרכו ולצורך ישראל שאלה שאינה עולה בתלמוד הבבלי.

תלמוד ירושלמי שבת טז, ט:
"לצורכו ולצורך ישראל נישמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה והפך שמואל אפוי אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור. אמר רבי יונה שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו אמר רבי אליעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי".

הסיפור בירושלמי זהה פחות או יותר לסיפור בירושלמי אולם השאלה שהירושלמי מציג אינה מופיעה הבבלי אפשר להסביר את הסוגיה בכמה אופנים (ראה ביאור הלכה סימן רע"ו ד"ה 'ווהנה בנשמת אדם' מחלוקת מפרשים), אולם מה שמעלה הירושלמי הוא הטיעון שאין מטריחין את האדם את האדם לצאת מביתו או במילים אחרות אם הגוי מדליק אור בביתו של ישראל לא אומרים לו לאדם שלא להתנהג כרגיל (לפי הסבר מסוים בסוגיה לא מאמצים את ההסבר הזה, אולם דומה שזו אינה מסקנת הירושלמי) הטיעון הזה של הירושלמי מהווה בסיס לפסיקת הרמ"א (סימן רע"ו סעיף א) – 'מיהו אם עשה א"י בבית ישראל מדעתו אין הישראל צריך לצאת אף על פי שנהנה מן האור). הרעיון המרכזי של הירושלמי הוא שהחיים צריכים לזרום.