האם "דריסה" יכולה להיות "לפי תומו"?
נקודה למחשבה בדף היומי עם הלכה ברורה ובירור הלכה / הרב דב קדרון
שבת קכא ע"ב
בגמרא נאמר שמותר לאדם להרוג נחשים ועקרבים בשבת כאשר הוא הולך "לפי תומו". ב"בירור הלכה" מובא שלדעת רש"י "לפי תומו" היינו שכאשר אדם הולך לתומו ונחש או עקרב לפניו – אין צורך להישמט מהם, אלא מותר לדרוך עליהם בדרך הילוכו אף אם ימותו מחמת הדריכה, משום שאינו מתכוון להרוג אותם ואף אין זה בטוח שימותו.
לעומת זאת ראשונים אחרים מסבירים שכוונת הגמרא היא להתיר דריסה לפי תומו אף אם כוונתו של האדם היא להרוג את המזיקים הללו, שכן זוהי המשמעות של לשון: "דורס". כי מעיקר הדין מותר להרגם אף לכתחילה, כדעת רבי שמעון שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה מן התורה ובמקום שיש צורך למנוע נזק מותר אף לכתחילה, אלא שכאן הצריכו חכמים לעשות זאת באופן שנראה "לפי תומו", מפני שראוי לשנות כאשר הדבר אפשרי ולמעט בחילול שבת.
הבדל דומה להבדל בין הפירושים הנ"ל יש בין כוח לימוד התורה לבין הכוח של קיום מצוות כנגד היצר הרע. לימוד התורה מועיל כנגד היצר הרע גם ללא כוונה מיוחדת, גם אם אדם לומד "לפי תומו", כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל,ב): "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין". משום כך בזמן שאדם עוסק בתורה העיסוק הזה מציל אותו מיצר הרע שלא יכשילנו לחטוא (סוטה כא,א). לעומת זאת העיסוק במצווה מצד עצמו לפי תומו אינו מציל את האדם מהיצר הרע, אלא הוא צריך להתכוון "לדרוס" אותו, באופן כזה אורה של המצווה יכול להגן על האדם מהיצר הרע.
